שאלות ותשובות בנושא דמוקרטיה ישירה
מתוך כל1
תבנית:מקול1 שאלות ותשובות לגבי דמוקרטיה ישירה ודמוקרטיית נציגים.
[עריכה] השיטה כיום
[עריכה] דמוקרטיה עדיפה על החלופות
נכון. אם האלטרנטיבות הם מלוכה, שלטון צבאי או דיקטטורה אחרת. דמוקרטיית נציגים עדיפה על האלטרנטיבות שנוסו עד היום, אך לא על כל שיטות השלטון שניתן להעלות על הדעת. דמוקרטיה ישירה עדיפה על האלטרנטיבות שכן היא מתקנת את עוולות דמוקרטיית הנציגים.
[עריכה] כבר היום אזרחים יכולים להגיש הצעות חוק בכנסת
נכון. אפשר להגיש הצעת חוק לועדת בדיקה. אך הציבור איננו מיוצג באותה ועדה. ברוב המקרים ההצעה נפסלת. אם היא לא נפסלת היא עוברת לכנסת עצמה, אך אם לא ימצא חבר כנסת או לוביסט שיקח על עצמו את ההצעה, קרוב לוודאי שלא תגיע רחוק. כמו כן ההצעות המוגשות אינן קיצוניות (למשל: למחשב את כל תקציב המדינה ולהפוך אותו שקוף לציבור), שכן ברור למציעים שההצעה תפסל. זהו מצב שבו ההצעות המועילות ביותר לציבור אינן מוצעות כלל.
[עריכה] יישום השיטה
[עריכה] הדמוקרטיה הישירה של האתונאים לא הצליחה
המדינה האתונאית נוהלה באורח דמוקרטי במשך מאות שנים. בזמן זה נרשמו כשלונות אך גם הישגים. ובכלל - שיטה פוליטית המחזיקה מעמד מאות שנים היא בגדר הצלחה.
שנית, גם מהפכות אחרות לא צלחו וזאת כשכבר היה ברור שמטרותיהן בנות השגה. לדוגמא, הדמוקרטיה בגרמניה בתחילת המאה העשרים לא הצליחה והובילה לדיקטטורה שגררה את כל העולם למלחמה. ניתן לטעון שמצבם של הגרמנים ביישום דמוקרטיית נציגים היה טוב משל האתונאים ביישום דמוקרטייה ישירה שכן כבר היו להם עדויות למכביר, כמו ארה"ב מעבר לים, שהשיטה עובדת. מה המסקנה? שעל מנת לשנות שיטת שלטון יש צורך ביותר מרעיון טוב. יש צורך בחינוך לאותה שיטה, אוירה פוליטית נכונה ועוד תנאים מתאימים.
[עריכה] איך נדע שזה יעבוד? זה לא נוסה מאות שנים.
נכון שזה לא נוסה בשום מקום, אך צריך להתחיל באיזה-שהוא מקום. גם המהפכה האמריקאית היתה חסרת תקדים. מעבר לכך, אחד מתפקידי אנשים חושבים הוא לחשוב מחוץ למסגרת ולבחון אלטרנטיבות למצבים הקיימים. אולי אחת האלטרנטיבות טובה יותר מהמצב הקיים. אנו, מאמינים בכל ליבנו ששיטת הדמוקרטיה הישירה היא האלטרנטיבה הטובה ביותר לפיתרון תחלואי שיטת דמוקרטיית הנציגים ותביא לשגשוג בכל תחומי החיים במדינה. קיימות מדינות, כמו אנגליה, ארה"ב, קנדה והאיחוד הארופי, בהן מתחיל תהליך של שיתוף הציבור בהחלטות המדינה ברמות שונות. אותן מדינות אינן מנסות לייצר דמוקרטיה ישירה במלא מובן המילה, אלא חלקים ממנה, אולם ברור לקראת איזה אופק הן צועדות.
[עריכה] איך נגיע לישום דמוקרטיה ישירה?
קודם כל צריך שאחוז גדול מהציבור יבין את בסיס השיטה וירצה בה. אנו נפעל להסברת השיטה בכל דרך שנוכל. כאשר רוב הציבור ירצה בפתרון זה, אנו נפעיל לחץ על הממשלה והכנסת להשתנות. את אותו לחץ ניתן להפעיל מבפנים בצורת מפלגה פוליטית או מבחוץ בצורת הפגנות.
[עריכה] האם השיטה הפוליטית הנוכחית תמנע יישומה של דמוקרטיה ישירה?
שאלה זו מראה על גישה תבוסתנית אשר נכנעת מראש. אם גישה זו היתה השלטת לפני 200 שנה, לא היתה לנו אפילו דמוקרטיית נציגים והינו חיים במלוכה ללא זכויות בכלל. אין ספק כי השולטים כיום יתנגדו לשיטה וינסו למנוע את היוצרותה. יחד עם זאת, יש לזכור כי אנו חיים בחברה פתוחה יחסית המסוגלת לקבל שינויים ביתר קלות ממשטרים אפלים. אם אחוז גבוה מהציבור ידרוש בתוקף דמוקרטיה ישירה, לא תהיה לממשלה, תתנגד ככל שתרצה, בררה אלה לבצע את רצון הציבור.
בראיה לטווח ארוך, אין ספק שבסופו של דבר תהיה דמוקרטיה ישירה. בין אם תנועה זו תביא את השינוי או תנועה אחרת. דמוקרטיה ישירה היא האבולוציה הטבעית של דמוקרטית הנציגים. זה רק ענין של זמן.
[עריכה] תכונות הנציגים בהשוואה לתכונות הציבור
[עריכה] האם לנציגים יש ניסיון שאין לציבור?
טענה זו מוזרה מכיוון שהכנסת היא מוסד ללא תנאי קבלה. לא צריך שום ניסיון כדי להיכנס לתוכו. יתרה מכך, אין שום תהליך סינון בתוך המערכת הנותן לנציג ניסיון כלשהו חוץ ממשחק בפוליטיקה קטנונית.
[עריכה] אנשים לא חכמים מספיק בכדי לקבל החלטות?
אנשים ככלל אינם חכמים יותר או פחות מהנציגים. הם פשוט בחרו מקצוע אחר. יש חכמים מאוד, יש טיפשים ויש הרבה מאוד בעלי חכמה ממוצעת. נראה כי אחוז החכמים, טיפשים וממוצעים שווה, פחות או יותר, הן בכנסת ובציבור. (למרות שיש האומרים אחרת....)
[עריכה] האם לא צריך מומחיות כדי לקבל החלטות בענייני המדינה?
יתכן שצריך מומחיות בדברים מסוימים. אך כיום נציגינו אינם מומחים לתפקיד אותו הם משרתים. שר המדע אינו מדען ושר האנרגיה אינו חשמלאי. הם נעזרים ביועצים ומומחים מתחומי ההתמחות הנחוצים, לפני שהם מתעלמים מהם ומחליטים ממניעים פוליטיים. גם בדמוקרטיה ישירה יהיו יועצים ומומחים אשר יופיעו בכלי התקשורת ויסבירו את אשר על הפרק. גם אם המחליט הוא מומחה בנושא, בשיטה הנוכחית, הוא יחליט מטעמים פוליטים ולא עיניניים. בנוסף, ניתן לראות בפלאי עולם כמו פרוייקט הויקיפדיה את ההצלחה של התכנסות רסיסי ידע מקהל עצום של אנשים שאינם בהכרח מומחים ליצירה של האנציקלופדיה הגדולה, המקיפה, העדכנית והעמוקה ביותר שנכתבה אי פעם על תחום נושאים מרשים, שעד לבואה של הויקיפדיה כלל לא הכיל מסמכים המתעדים את התחום.
[עריכה] טכנולוגיה
[עריכה] לא כולם שולטים בטכנולוגיה ואין לכולם גישה לאינטרנט
נכון ששיטת הדמוקרטיה הישירה מתבססת על טכנולוגיה, אך אין זה אומר שכלל הציבור חייב להבין איך היא עובדת מאחורי הקלעים. יהיו שרתי מחשב גדולים המסוגלים לקבל פניות מהציבור באמצעים שונים כגון: מחשבים אישיים, מכשירי טלפון וסלולרי, עמדות בנקט ואפילו מכתבים בדואר. כולם יודעים להשתמש בטלפון, גם הפחות טכנולוגיים בינינו.
[עריכה] מה אם פורץ מחשבים יחבל בהליך קבלת ההחלטות?
כמו בבחירות כיום, דבר זה אינו חוקי. הקושי בפריצה למערכת שאמונים על אבטחתה יותר אנשים גדול יותר ממערכות בשליטה של יחידים. כיום האינטרנט המאובטחת היא מקום בטוח עד מאוד. כל הכלכלה המודרנית רצה על מחשבים, ומליארדי דולרים נמסכים לטרנזאקציות בין מחשבים מאובטחים היטב. טכניקות כמו סיסמאות, הצפנות, כרטיסים מגנטיים ואפילו טביעות אצבע. ביזור שרתים יאפשר למערכת להשאר פועלת גם אם יותקפו באופן וירטואלי או אמיתי. אנו מציעים שגם מערכת אבטחת המידע וההצבעה תעבוד בשיטה של קוד פתוח, שתאפשר לקהילה לבנות (כמו מערכות לינוקס) את המערכת המאובטחת ביותר האפשרית בעולם.
למעשה שאלה זו מביעה חוסר הבנה מוחלט המהותה של דמוקרטיה ישירה: תוצאות ההצבעה, במירב ההצבעות, יהיו ידועות עוד טרם ההצבעה שכן יערכו סקרים לרוב. אם פורץ הופך החלטה שבסקרים מוקדמים נראה שיש לה רוב מוחלט בציבור אזי הציבור יעשה שני דברים: ידרוש ויקבל הצבעה חוזרת שכן יש רוב להצעה ומצד שני יפתח בחקירה על מצב אבטחת המערכת. הפורץ ניצל את פירצת האבטחה שהוא עמל עליה זמן רב ובתמורה קיבל הצבעה חוזרת ורמת אבטחה טובה יותר למערכת ואולי אף סגירת הפירצה. המסקנה: פורץ בדמוקרטיה ישירה יטה רק החלטות שהעם חצוי בהן כמעט בדיוק כדי לא לעורר חשד. גם על כך יש תשובה: אם העם חצוי בהחלטה אזי הנזק של הטיית ההחלטה פחות נורא. בכל מיקרה ניתן לדרוש רוב מיוחס בהחלטות חשובות (נניח 60%) ומיספרים שכאלו לא יכול פורץ להטות בלי להתגלות.
שיטה אחרת למנוע פירצות היא לעשות הצבעה שבה נישמרים הקולות. כלומר, כל אחד יכול לראות מה הוא הצביע ולאשר שזה המצב. כל בכל רגע ניתן למנות מחדש את הקולות (לוקח בדיוק כדקה למנות קולות של הצבעה במדינה בה כמה מיליוני בני אדם). אכן זהו מצב שבו יש פחות פרטיות אך זוהי פשרה שציבור בדמוקרטיה ישירה יכול לעשות לשם אבטחה טובה יותר במערכת. שיטה עוד יותר חסינה היא הצבעה גלויה בה כל אדם יכול לראות כיצד הצביע כל אדם אחר. אין חובה להשתמש בשיטה כזו אך זו אפשרות שניתן לשקול אותה ברצינות בדמוקרטיה ישירה (ויש הטוענים שהיא תהיה אף טובה יותר שכן היא תעודד אחריות אישית של אדם לדעותיו).
[עריכה] חוכמת ההמון
[עריכה] איך כולם יכולים להחליט על תקציב?
החלטות לא חיבות להיות מוכרעות בהצבעות של כן או לא. ניתן לגבש מודלי הצבעה שונים. לדוגמא, בחירה מבין אלטרנטיות שונות לחלוקת התקציבים בין גופים שונים, או דרוג של חשיבות נושאים לפיהם יחולק התקציב.
[עריכה] האם לא יעברו חוקים פופוליסטים והרסניים כמו ביטול מס הכנסה?
כמו בכנסת היום, יש צורך בדיונים ותקופת הסברה לכל חוק וחוק. במהלכו יועלו דעות בעד ונגד. קשה להאמין שאנשים יחליטו לבטל את מס ההכנסה כאשר מישהו יתריע כי דבר זה יגרום לשיתוק המדינה. ואם בכל זאת קרה הדבר, הרי מהר מאוד תועלה הצעה לבטל חוק זה.
[עריכה] מה אם רק סקטור מסוים בציבור יקח חלק בקבלת החלטה?
אם לדוגמא סקטור מסוים בציבור מחרים את השיטה ואינו לוקח בה חלק, סקטור אחר יכול להעביר חוקים אשר פוגעים בסקטור הראשון. כאשר אלו יבינו את אשר קרה הם יאלצו להכנס למערכת ולקחת בה חלק לתיקון המצב.
[עריכה] מה אם לא כולם ישתתפו בכל החלטה?
אין שום הכרח שכולם השתתפו בכל החלטה. טיבעי הדבר, שאזרחים אשר נושא מסוים קרוב לליבם, יקחו בו חלק ויתעלמו מנושאים בהם אין להם דעה או עניין.
[עריכה] אדישות ציבורית
[עריכה] הציבור יהיה אדיש ולא יקח חלק בהחלטות
אם יהיו אנשים שלא מעונינים לקחת חלק בתהליך, חבל, אך אין הם חייבים. עדיין גם אם רק חצי מיליון איש לוקחים חלק, זהו שיפור משמעותי לעומת 120.
לפי מודל מסוים ניתן להקים ועדות שידונו בנושאים שאין לכלל הציבור עינין בהם, לדוגמא החלטה על חוק הנוגע רק לאיגוד השענים. אותה ועדה יכולה ללמוד את הנושא ולהחליט עליו בעצמה. אם הציבור ירצה הוא יוכל לקחת את ההחלטה מידי הועדה ולהחליט בה בעצמו.
[עריכה] הרוב רוצה שיחליטו בשבילו (גם אם הוא לא ממש מודה בעיניין) מה שאומר שבדמוקרטיה ישירה עשוי להיווצר מצב שבו מיעוט קטן (שאכפת לו) יחליט בשביל הרוב
זה נכון. האדם הרגיל לא רוצה לעסוק בבעיות גדולות. הוא ממילא טרוד בבעיות של עצמו, אז מדוע הוא ירצה להטריח את עצמו באמת בבעיות הגדולות. יש כמה דברים שאולי מפריעים לו, אבל מכאן ועד השקעת אנרגהי בשינוי דברים, המרחק גדול. הסיבה לכך נובעת בעיקר בגלל המכניזן הבא. ככל שאדם חיי בקבוצה גדולה יותר, כך השפעתו על הקבוצה קטנה יותר. אדם החי בקבוצה של 7 מיליון, השפעתו שואפת ל-0. ולכן האינטרס שלו להשפיע הוא בהתאם.
אחד הפתרונות שהעלנו לבעיה, היא דמוקרטיה דינמית. בדמוקרטיה הזאת, אתה יכול למנות נציגים בכל רגע. למשל לוועדת בטחון אתה יכול למנות את אורי מילשטיין. וכשאורי מילשטיין יצביע בוועדת בטחון הקול שלו יהיה שווה 2 קולות (הקול שלו והקול שלך). כך בעצם יוכלו אנשים למנות לוועדות השונות, אנשים שהם קראו את דעתם, התרשמו מהם והחליטו לתת להם את הקול. אבל, בכל רגע נתון אתה יכול להחליט שהנושא הוא מספיק חשוב, ואתה רוצה להחליט עליו בעצמך, ואז אתה לוקח את הקול בחזרה אליך. בנוסף אם אתה רואה שמילשטיין אינו פועל על פי הקו שאתה מאמין בו, ואתה רואה שמישהו אחר פועל יותר טוב לדעתך אתה יכול להעביר את ההצבעה שלך לאדם השני.
בנוסף, אתה צריך לזכור, שכיום גם בארצות הברית וגם בישראל, המשחק הפוליטי מכור, ולנו כאזרחים אין כמעט שום השפעה (במיוחד היום, כשאין הבדל בין ימין לשמאל), ולכן התרגלנו שאין טעם להשתתפות הדמוקרטית שלנו. אם נבנה מערכת שבה לאזרחים יש הרבה יותר השפעה, סביר להניח, שיותר אנשים יהיו מוכנים להשקיע את האנרגיה שלהם בשינוי פוליטי.
[עריכה] הציבור רוצה בוס, שיגיד לו מה לעשות
אנחנו צריכים בוס! אם כל אחד פה יביע את דעתו לא נתקדם לשום מקום" - זאת באמת אחת הבעיות של דמוקרטיה ישירה. לוקח הרבה זמן לקבל החלטות. לכן בשגרה, הכנסת מנהלת את העניינים. אבל לפעמים יש מצב שבו נראה שהכנסת, עושה דבר לא מוסרי או שעלול לפגוע בחלק מהאזרחים. במקרה כזה, האם האזרחים לא היו רוצים כוח להשפיע, ולשנות? וזה נכון שבד"כ צריך אדם שינהל. אבל האם לא הייתם רוצים לדעת שהמנהלים לא דואגים לעצמם או למקורביהם, כפי שקורה בהרבה מוסדות שלטון? האם לא כדאי בשביל זה להשאיר את התקציב פתוח ושקוף. האם לא כדאי שהחלטות הכנסת והממשלה יהיו שקופות? הרי אם הבוס דואג לנו, אז לא תהיה לו בעיה להשאיר את ההחלטות שקופות. איזו סיבה יש לבוס להסתיר החלטות, אלא אם כן הן לא לטובת הכלל. ולא, איננו מתערבים כלל, אם ההחלטות סבירות. אנו נוכל להתערב, כשיהיה משהו שיהיה ברור למספיק אנשים שהוא בעייתי (נוכל לגייס מאה-אלף חתימות, כדי להעלות להצבעה ישירה את ההחלטה).
[עריכה] החלטות שיתקבלו יהיו לטווח קצר
להפך! נבחרי ציבור רואים עד קצה הקדנציה שלהם. הם לא יבצעו תוכניות שנמשכות הרבה מעבר לכך. וכי למה להם, הרי אלו יהיו בעיות של מישהו אחר. לכל היותר, הם יעבירו חוקים פופוליסטים (קרוב למועד הבחירות הבא) בתיקווה להיבחר שוב. הציבור רואה לטווח של חיי ילדיו ונכדייו. זהו שיפור אדיר שאין דרך אפילו לתאר את משמעותו.
[עריכה] החלטות יצריות של ההמון יכולות להיות הרות אסון
גם החלטות של שליט יחיד או קבוצת נציגים יכולה להיות הרות הסון. ככל שיש יותר אנשים הלוקחים חלק בקבלת ההחלטה, כך תגדל הביקורת ההדדית והתוצאה תהיה מאוזנת יותר. קרוב לודאי שבהחלטות גורליות יקחו חלק יותר אנשים.
[עריכה] אין ערובה שבדמוקרטיה ישירה ההחלטות יהיו טובות יותר?
נכון. דמוקרטיה ישירה אינה באה ליצור אוטופיה. עדיין יהיו ויכוחים על נושאים ולפעמים, מה לעשות, יתקבלו החלטות שגויות. אך גם כיום מתקבלות החלטות שגויות. כאשר נציגינו מחליטים החלטה שגויה כלל הציבור משלם את המחיר. בדמוקרטיה ישירה הציבור ישא בתוצאות על החלטותיו הוא. שוב נדגיש כי ככול שיותר אנשים לוקחים חלק בהחלטה, הסבירות להחלטה שגויה פוחתת.
[עריכה] מה אם ההחלטה המתקבלת היא לא טובה?
אם האזרחים מגלים שהם אינם מרוצים מהחלטה שקיבלו, הם יעלו הצעה לבטל את אותה החלטה. ידונו בה ולבסוף יבחרו לבטלה. פשוט!
[עריכה] השיטה בפועל
[עריכה] כמה כל זה יעלה?
הקמת התשתיות לדמוקרטיה ישירה תעלה סכום כסף אך סכום זה קטן ביותר אפילו בהשוואה לתקציב שנתי בודד של ממשלת ישראל. כל דיון והחלטה לא יעלה כסף רב. יש לזכור שדמוקרטיה ישירה תבטל את רוב, אם לא כל השחיתות, דבר אשר יחסוך מיליארדים מקופת המדינה. בסיכומו של דבר דמוקרטיה ישירה תביא לשגשׂוג כלכלי חסר תקדים.
[עריכה] האם השיטה לא תיתן כוח רב מידי לפרסומאים ואנשי תקשורת?
במידה מסוימת כן. אך ריבוי ערוצים ודעות יאזן כוח זה. כמו בדמוקרטיה יצוגית, גם בדמוקרטיה ישירה יש צורך בחופש ביטוי ובביזור השליטה על כלי התקשורת. חוץ מזה, גם בשיטה הנוכחית יש לפרסומאים וליועצי תקשורת כוח רב מדי.
[עריכה] אין לאנשים זמן לקחת חלק בהליך הדמוקרטיה כל הזמן
זה איננו קשה כפי שזה נראה. אנשים הקוראים עתונים וצופים בתוכנית אקטואליה כבר עשו את רוב העבודה. כעת כל מה שעליהם לעשות הוא לגבש עמדה (ולרוב הישראלים כבר יש דעה די מוצקה בקשר לכל דבר ועניין) ולצלצל למוקד ההצבעות. אם יש לאותו אדם יותר זמן הוא גם יכנס לאתר האינטרנט לחצי שעה, יקח חלק בדיון, וינסה לשכנע אחרים בדעתו. בנוסף לכך, המערכת תווסת את עצמה. אם אנשים ירגישו שיש יותר מדי החלטות, הם יעבירו את ההחלטה לועדה שתחליט במקומם או תווסת את כמות ההחלטות לפרק זמן.
[עריכה] האם השיטה לא מסובכת מדי?
לא בהרבה. חיי היום יום של התושבים לא ישתנו. ההבדל העיקרי הוא שמיקום הציבור עובר מתחתית הפירמידת לראשה. הבדל נוסף הוא שהגוף הריבוני במדינה לא יכלול 120 חברים אלא 5,500,000! מספר זה יבטיח שחוכמת הרוב תתגבר על רוב המכשולים העומדים בפני המדינה.
[עריכה] מה עם מיעוטים? כיצד שומרים על זכויותיהם?
כמו היום זכויות המיעוט מעוגנות בחוק. אם יועבר חוק או החלטה אשר פוגעים במיעוט, הוא זכאי לעתור לבית המשפט העליון, וזה רשאי לפסוק על פי כוחו. כמו כן זכויות יסוד יעוגנו בחוקי יסוד אשר יש צורך ברוב מיוחס וזמן דיון ארוך לשנותם.
[עריכה] מה אם בהצבעה יש רוב מקומי ומיעוט ארצי או להפך?
להחלטה ארצית יש חזקה על החלטה אזורית. כלל הציבור הוא זה שנותן את הזכות לקומץ בציבור לקבל את החלטותיו הוא. ובכל זאת, אם יש הצדקה לכך יכול ציבור מקומי לפנות לבית המשפט העליון לעירעור על החלטה ארצית.
[עריכה] סודות מדינה, חוץ וביטחון
[עריכה] אנחנו לא שווייץ
נכון, אנחנו מדינה קטנה מוקפת אויבים. אך אין זה אומר שבגלל זה נציגינו צריכים להיות מושחתים או שלא נוכל לקחת חלק בהליך הדמוקרטי יותר מפעם בארבע שנים, כדי לבחור את צוות המושחתים הבא. שוויץ מנוהלת ע"י דמוקרטיה יצוגית, אך ישנם משאלי עם פעמיים בשנה בממוצע מזה יותר מ-150 שנה. העם השוויצרי לוקח חלק פעיל מאוד בשילטון. לא כך הדבר במדינות שסביבה. אותן מדינות אינם נהנות מהשגשוג השוויצרי. נקודה למחשבה: האם יתכן כי שוויץ נראת כמו שהיא נראת, לא בגלל הסביבה בה היא נמצאת, אלא בגלל שיטת הממשל שלה?
[עריכה] מה קורה במצב חירום?
לפי אחד המודלים אשר הצענו, תהיה ועדה למצבי חירום. תפקידה הוא לקחת את השלטון לידיה לתקופה קצרה, לפתור את אותו אסון ולהחזיר את השליטה לידי הציבור מהר ככל שניתן. כמובן שגוף זה כפוף בסופו של דבר לרצון הציבור ופועל מטעמו במצב הטכני בו אין באפשרותו למשול בעצמו. גם כיום הממשלה היא הגוף האופרטיבי האחראי על ביצוע החלטות הכנסת ותדירות בחירת הממשלה גדולה או זהה לזו של הכנסת.
[עריכה] כיצד ישמרו סודות מדינה וינהלו מלחמות?
נושאים הדורשים סודיות, כדוגמאת נושאי ביטחון מסוימים, יוחלטו על ידי ועדה המתנהלת בצורה סודית חלקית. אנשי הועדה יבחרו על ידי הציבור ויהיו נתונים לביקורת על ידי ועדה מבקרת שתפקידה הוא להביא לידי הציבור אי סדרים בתוך הועדה הסודית. אם לדוגמא יחליט הציבור כי הוא רוצה במבצע צבאי הוא יעביר את החלטתו לאותה ועדה וזו תחליט על טקטיקה ספציפית, מועד תקיפה, הנשק הדרוש וכולי.
