תרבות הדיון
מתוך כל1
תרבות הדיון, היא רכיב יסודי בתקשורת התוך קבוצתית. תרבות דיון טובה צריכה לאפשר חקירה משותפת של של העולם בו חיים חברי הקבוצות, היא משמשת ככלי ליצירת חיבורים נפשיים בין החברים, וכן היא משמשמת ככלי לתאום פעולה משותפת. ולכן היא מהווה נדבך מרכזי וחשוב מאד, בחיבור ויצירת הקבוצה. הבנה של המרכיבים שלה, וישום הנכון תוביל כנראה ליצירת קבוצה חזקה, מגיבה ויעילה מאד.
תוכן עניינים |
[עריכה] תהליכי דיון יעילים
מטרת הדיון היא לחפש את פתרונות יעילים עבור הקבוצה. היתרון של הקבוצה היא שמכילה מגוון רחב של פרספקטיבות, ולכן יכולה להצי מגוון רחב של פתרונות. אחת הדרכים המומלצות לצורך כך, היא לבצע סיעור מוחות. סיעור מוחות טוב נערך בצורה הבאה:
[עריכה] סיעור מוחות
- מעלים את הנושא הדורש פתרון.
- דנים על הנושא, עד שהוא מוגדר על ידי הקבוצה בצורה מספקת.
- מעלים מגוון רחב של רעיונות. אין ביקורת על הרעיונות, רק חיזוק של רעיונות שנראים טובים.
- לנסות לשלבל רעיוונות מוצעים לרעיון רחב יותר.
- לתת מקום למגוון דעות.
[עריכה] חקירה ביקורתית
- לאחר שעץ הרעיונות התפתח, יש להתחיל לבחון כל רעיון על ידי בחינה האם הוא בר-הפרכה (מדעי), ואם הוא בר-הפרכה, אז לבחון האם הידע הקיים יכול לאושש או להפריך את הרעיון.
- אין לערב את ה-ego - את ה"אני" או "אתה" הדיון הוא על הרעיונות עצמם, ללא קשר למי שהציע אותם. אין לשייך את הרעיונות לאנשים, ואין לבקר את המציע, רק את הרעיון.
- הדיון צריך להיות תמיד לטובת חיפוש דרך משותפת, ולא כדי לנגח מישהו. שילוב של אגו(אני-אתה) בדיון,יביא לנסיון להגן על האגו, ולכך לשיבוש החשיבה המשותפת.
[עריכה] עשה ואל תעשה בתרבות הדיון
חשוב לזכור כי מטרת הדיון היא לחפש את האמת לכן, הכללים הבאים יעזרו לקבוצה לדון ביעילות ולמצוא את האאמת צורה הטובה ביותר, אם תקפידו על הכללים הבאים:
- אל תתקפו את אחד מחברי הקבוצה. הדבר יגרום להתנגשות מיותרת.
- דברו בנימוס, וכבדו את כל מי שנמצא בקבוצה.
- אם מישהו תקף אתכם, עשו אחד מהשניים. התעלמו ממנו, ואל תגיבו לדבריו עד שלא יתנצל. אם התופעה חוזרת בקשו מהמודרטור לטפל בתופעה. תפקידם של המודרטורים הוא להציב גבולות לקבוצה, גם בתחום תרבות הדיון.
- השתדלו להציע פתרונות חיוביים, ופחות ביקורת (אם כי מידי פעם בהחלט יש צורך בביקורת)
- בקרו את הטענות המועלות בדיון, באמצעות מידע מבוסס או ראיות ברורות.
- אם נראה לכם, שהפתאון שלכם טוב יותר, התאפקו. חכו לתורכם והציעו אותו.
- דאגו לדיון שבו לכל אחד ניתנת ההזדמנות להשמיע את קולו, בצורה ראויה.
- אם ראיתם שבר-הפלוגתא שלכם צדק מכם, אמרו זאת. חשוב שאדם ירגיש שמלאכת הדיון שלו הצליחה.
- היו אמיתיים עד כמה שניתן. אבל היזהרו מפגיעה באחרים.
- אל תתבישו לכתוב "מסכימ/ה" אם אתם מסכימים עם מישהו, גם אם אין לכם מה להוסיף.
- לבסוף, הודו לברי הפלוגתא שלכם על זמן הדיון.
[עריכה] ראיות, עדויות ועובדות
מרבית הידע שמתקיים בדיון החברתי הוא ידע סובייקטיבי. על מנת לתאם את הידע האינטר-סובייקטיבי, יש לוודא שקיים ידע שנחשב אובייקטי, והוא מקובל על כולם. העדר של ידע כזה, יקשה על המשתתפים להגגיע להסכמות. לכן יש לבסס את הידע בדיון, מול ראיות, עדויות ועובדות המוסכמות על כול חברי השיח. לאחר שהראיות אושרו על ידי כולם כתקפות, ניתן להתחיל בתהליך הפרשנות האינטר-סוביקטיבי.
[עריכה] אגו
כדי להבין מה יוצר תרבות דיון טובה, יש להבין את הרכיבים שיוצרים את תרבות הדיון הטובה. צריך להבין כי שיח טוב מורכב מיכולת של המשתמשים להעביר אינפורמציה מהימנה ככל הניתן. אחד הגורמים שמשפיעים לרעה על העברת האינפורמציה מהימנה הוא האגו. לאנשים יש נטיה לתפח את האגו של עצמם, ולשמרו. כתוצאה מכך הם ינסו להגיע לשליטה בשיחה, כדי שכולם ישמעו אותם, או שהם יפגעו באחרים שמאיימים על האגו שלהם. הם יעוותו מידע, כדי להציג את עצמם באור טוב יותר. אנשים נוטים לקשר בין הידע שהם מביאים לקבוצה, לבין האגו. למשל, כאשר אדם מעלה תיאוריה, והיא נסתרת, הוא מרגיש איום על מעמדו. כתוצאה מכך, הוא ינסה לסתור תיאוריות אחרות, ואף לתקוף אד הומינם, כדי להוציא משיווי משקל את מציג התאוריה הסותרת.
[עריכה] מניעת הכנסת אגו לדיון
לכן יש לדאוג עד כמה שניתן להגיע לדיון עם אגו נמוך, ולא לתת לאגו לשלוט. יש לנתק ככל הניתן בין הידע לאגו. יש להבין כי הידע שאנו נושאים אינו בהכרח האמת כולה. יש לזכור כי מטרת הדיון היא לחפש אמת משותפת, וכי אין לנו בהכרח ידע מלא על הארוע., ויכול להיות מאד שהפרשנות שלנו לארועים אינה הפרשנות הטובה ביותר. וגם לנו מותר לטעות. יש להגיע עם הכרזות צנועות לגבי הידע שלנו, כדי שלא ניפגע, אם הידע שלנו יסתר. הדבר גם משרת את הצגת הידע בצורה המדוייקת יותר.
לדוגמא:
משפט המביע ידע מוחלט:
- ישראל מפירה זכויות אדם
משפט המביע ידע סוביקטיבית, המוצעת לבחינת הקבוצה:
- על פי הידעות הללו (...כאן נכנסת רשימה של עדויות), נראה כי ישראל מפירה זכויות אדם.
[עריכה] מניעת פגיעה באגו של האחר
ביחס לאחר, יש להימנע מתקיפת אד הומינם הופגעת באגו של האחר, והופכת את הדיון למלחמת אגו. יש לנסות לנתק בין הטיעון לאדם הטוען. לדוגמא:
המשפט הבא אינו מנתק בין הטוען לטענה:
- הטענה שטענת שישראל מפירה זכויות אדם, אינה תואמת את המידע הקיים ברשותי.
המשפט הבא מנתק בין הטוען לטענה:
- הטענה שישראל מפירה זכויות אדם, אינה תואמת את המידע הקיים ברשותי.
יש להימנע כמובן מלשון הרע. לשון הרע, עלול לפגוע באדם, ולגרום לו להימנע מהדיון, או להשאיר אצלו תחושת נקם, שלא תאפשר לאורך שנים רצון לדון. ומעבר לכך, זאת כמובן שפיכות דמים.
[עריכה] שינוי פרדיגמה
בדיון טוב, יש תהליך של שינוי פרדיגמות, סתירת תיאוריות קיימות, בניית תאוריות חדשות ויצירת פרדיגמות חדשות. תהליך זה הוא תהליך ארוך, שיכול להימשך שנים. אין לצפות שבדיון אחד, יווצרו שינויי הפרדיגמה והתיאוריות. פעמים רבות, כאשר פרדיגמה או תיאוריה מופרכות, הצד שהופרכו התיאוריות או הפרדיגמות שלו ינסה לבדוק את התאוריות הישנות, ולבדוק האם ניתן עדיין להציל אותן. על פי רוב, סתירת תאוריות מובילה לשתיקה (בגלל ההלם הנגרם מכך שמה שחשבת עליו עד עכשיו, כנראה אינו נכון). אין לרדוף אחר האדם שהתאוריה שלו נסתרה, כיוון שבירור של פרדיגמה ישנה שנסתרה, ומציאת פרדיגמה חדשה, הוא תהליך ארוך מאד שיכול לקחת ימים, שבועות ואף שנים. יש להבין לכן שתהליך הדיון נמשך על פני שנים.
[עריכה] יעילות הדיון
דיון נוטה להתפזר מהר מאד. חשוב מאד לשמור את הדיון ממוקד, כדי שתצא ממנו תועלת למתדיינים. אם יש נקודות חדשות שעולות מתוך הדיון, יש להגדיר אותן מחדש, כדי שידעו כי הם הולכים לנושא חדש. ויקידיון, ואקלסיה, נועדו ליצור דיונים ממוקדים
[עריכה] יעילות העברת האינפורמציה
הידע שלנו לגבי העולם מורכב מארבעה גורמים:
- ראיות/עדויות (פנומנות)
- זכרון של הראיות
- מערכת לוגית שמנתחת את העדויות ויוצרת פרדיגומות ותיאוריות (פרשנות)
- מערכת אמוציונלית שמושפעת מהפרשנות ומשפיעה על הפרשנות.
אחת הנטיות הטבעיות שלנו היא להציג כלפי אחרים את מערכת הפרשנות שלנו, ולהתעלם מהראיות שהביאו אותנו למסקנות הללו. דיון אפקטיבי בו יש חקירה משותפת, הוא דיון שבו מוצגות הראיות, וביחד יש דיון על הפרשנויות (התיאוריות והפרדיגמות) שניתן להסיק מהעדויות.
כדי למנוע הפרעות בתהליך הדיון, יש להימנע ככל הניתן מערוב אמוציות ורגשות. יחד עם זאת, אין להתעלם מהן. לפעמים סוג פרשנות מסויים, עלול לההביא פגיעה ריגשית או פיזית באנשים אחרים, או להמעיט שמחה אצל אחרים, ולכן יש להתחשב בהשפעת הפרשנות על הסביבה, אך לא לתת לרגשות להשתלט על תהליך החקירה.
[עריכה] ערכים קשורים
- תרבות דמוקרטית
- קיצור לדף: http://bit.ly/deb-cult
