מנגנון ניהול לאירגונים דמוקרטיים
מתוך כל1
תפקידו של מנגנון ניהולי, הוא לאפשר לארגון לפעול ביעילות. המנגנון הוא מערכת העצבים של הארגון, והוא נועד לאפשר למערכות השליטה על הארגון לנהל את הארגון בהצלחה. בהעדרו של מנגנון ניהולי יעיל, הארגון יתקשה לתפקד. מציאת מערכת שליטה יעילה בארגון דמוקרטי שיוויוני, היא משימה מורכבת הדורשת בחינה ולימוד. במסמך הנוכחי, אנו מבקשים לסכם את הידוע לנו על מנגנוני ניהול דמוקרטיים.
גודל קבוצות העבודה בארגון נובע מהגודל האופטימלי של הקבוצות הנדרשות לקבלת החלטות, ולניהול הארגון.
תוכן עניינים |
[עריכה] סוגי הקבוצות
בני אדם מתארגנים בקבוצות שונות, בעלות מטרות שונות. יחד עם זאת אנו מניחים שלכול הארגונים יש חוקים משותפים. השילוב של החוקים השונים בקבוצות השונות ישתנה בהתאם למטרת הארגון ואופיו. אנו נשאף כאן להתמקד במנגנונים, שישאפשרו מצד אחד התנהלות אופטימלית, הדרושה להשגת מטרת האירגון, ומצד שני ימקסמו את ריבונות כלל חברי הקבוצה. בארגונים עסקיים, בהם הריבונות צריכה להישאר בידי בעלי המניות, אנו נתמקד בשמירת ריבונות הדריקטוריון.
[עריכה] ארגון אזרחי התנדבותי-מלא
בארגון אזרחי ולונטרי, הריבונות צריכה להישמר בידי כלל חברי הקבוצה.
[עריכה] ארגון אזרחי בתהנדבות חלקית
ארגון אזרחי שקיימים בו רכיבים לא התנדבותיים צרכים להיות כפופים לריבונות כלל חברי המתנדבים. אירגונים אלו הם בעייתים במיוחד, כיוון שנושאי המישרות בהם, ישאפו לשמר את המשרות שלהם, על חשבון מטרת הארגון וריבונות כלל חברי האירגון.
[עריכה] ארגון ציבורי (ארגון אזרחי בשכר)
ארגון שהציבור משלם עבור פעילותו. זהו אירגון שבגלל תלותו בקופה הציבורית, הוא בעל נטיה לעבור סיאוב מהיר, כיוון שקיומו אינו תלוי ביעילותו.
[עריכה] ארגון עסקי
בארגון עסקי, הריבונות צריכה להישמר בידי בעלי המניות, אך אנו מציעים שכדי שהארגון יעבוד ביעילות מיריבית, כלל חבר האירגון, כולל העובדים צריכים להרגיש שותפים.
[עריכה] מבנה הקבוצה
[עריכה] מנהיגות
נראה כי עדיין אין תחליף למנהיגות. דמות שתנהל את הארגון, תוודא כי משימות מתבצעות. אלא שדמות חזקה, שמנהלת לבד את הארגון, גורמת להחלשות היכולולת של הקבוצה לפעול בצורה דמוקרטית. כדי להבטיח שהארגון ישאר דמוקרטי, יש להגביל את כוח של המנהיגות, הן במשך הקדנציה, ובכוח התקנוני.
המנהיג/ה היא אדם שחולש על כל הקבוצה, ניחן בראיית על. מסוגל להניע תהליכים דרך מנהלי משנה, ליצור שיתופי פעולה מהירים עם מובילים של אירגונים אחרים. לעיתים הוא נדרש לקבל הכרעות לבד, אך הוא יהיה חייב לדווח לקבוצה על ההכרעות, ולעמוד למבחן הקבוצה.
אילו היינו מנסים להעביר את קבלת ההחלטות היומיות לאספיה הכללית, על פי המנגנונים המוכרים לנו כיום, היתה נגרמת חוסר יעילות דיון, התקעות החלטות, ושיתוק הארגון. יחד עם זאת, כאשר אין צורך בהחלטות מהירות, מוטב כי הקבוצה כולה תקבל את ההחלטות.
המוביל פותר את הבעיה, אך הוא יוצר בעיה אחרת של ריכוז כוח רב בידיים של אדם אחד. אחת הדרכים לפתור את הבעיה היא לפצל את הכוח בין שנים עד שלושה מובילים, שווי מנהיגות. כך היה נהוג בספרטא, ברומא תרם תקופת הקיסרות, ובירוקים בגרמניה המערבית. אפשרות נוספת היא האפשרות להדיח נציגים.
לסיכום: בהחלטות מהירות יש צורך בממנהיג בודד, או בקבוצה קטנה של מנהיגים. בהחלטות שניתן לקבלן לאחר דיון ארוך, מומלץ שהקבוצה תחליט.
[עריכה] חברים בקבוצה
חברים צרכים להיות שותפים שווים בקבלת ההחלטות. לכל אחד מהם, כולל למנהיג/ים, צריך להיות קול אחד. כדי שההחלטות שהקבלו בין חברי הקבוצה, יהיו יעילות, על גודל הקבוצה לא לעבור את הגודל הנדרש לדיון יעיל. על החברים למנות לעצמם מנהיגים זמניים, שיעסקו בניהול רעיונות הקבוצה, ומימושם. ראוי ורצוי, שהקבוצה תהיה עד כמה שיותר ביזורית, כדי שככל הניתן הכוח בקבוצה יפוזר בין חברי הקבוצה.
[עריכה] הגדלת גודל הקבוצה
באופן עקרוני, ככל שהקבוצה גדלה, כך תהליכי קבלת ההחלטות נמשכים זמן רב יותר. מעבר לגודל מסויים, תהליכי קבלת ההחלטות הופכים ללא יעילים. כדי לפתור את הבעיה, ארגונים דמוקרטים נוהגים למנות וועדת נציגים שמייצגים את כל תת-הקבוצות. ככל שתיגדל היכולת לקיים דיונים בציבורים יותר גדולים (על ידי כלים כמו ויקידיון וכיוב'), כך תגדל הקבוצה הבסיסית. כך תתאפשר יותר ישירות בקבלת ההחלטות.
[עריכה] נציגות
ברוב הארגונים, המִבנים היעילים הם מִבנים בהם יש וועדות או צוותים קטנים שמנהלים את הארגון. אלו יכולים להיות צוות ניהול, צוות משאבים, פורום לענייני סביבה, ופורום לענייני דמוקרטיה. מטבע הדברים, ובגלל הנוחות של ניהול דיון אפקטיבי, הצוותים הללו קטנים, ועל פי רוב אינם עולים על 15 חברים לצוות. באופן עקרוני החברים בצוותים הללו הם נציגים של שאר החברים בארגון לנושא הספציפי שבו עוסק הצוות
[עריכה] בחירה, התנדבות או הגרלה של נציגים והדחתם
כבר מתחילת התנועה לדמוקרטיה ישירה, היו שטענו כי אין צורך בנציגים. אך מתוך הניסיון עד כה, אנו מוצאים מצבים רבים בהם יש צורך בנציגים. לפעמים הנציגים נבחרים, לפעמים הם פשוט מתנדבים, ובחברה שוויונית במיוחד, הם יכולים להיבחר בהגרלה. אנו רואים זאת כאשר יש דיון. באופן טבעי, ככל שהדיון מתארך, רוב האנשים נושרים ממנו, ורק קומץ נשאר לדון על הבעיה. זהו תהליך של התנדבות להיות נציג בדיון.
[עריכה] נציגים נבחרים
נציגים נבחרים אמורים להוות כלי אמיתי עבור שאר החברים לייצג את רצונם. כל חברי יכול לבחור את הנציג שאמור להוות יצוג של רצונותיו. הבעיה היא שיש הבדל לפעמים בין מה שהנציג מביע כרצון, לבן מה שהנציג עושה בפועל. כמו כן, יתכן שבגלל אילוצי הסכמה עם שאר חברי הצוות,הנציג יאלץ לוותר על רצונו, מבלי שיוכל להסביר את התהליך לחברים שבחרו בו. הדרך לחזק את הקשר בין רצון הנציג לרצון הבוחרים, היא האפשרות להדיח את הנציג, במידה שפעולות הנציג אינן תואמות את רצון הבוחרים בנציגים נבחרים יש סכנה, ככל שההכרות בין הנציגים לבוחרים הולכת ומתרחקת. יש סיכוי טוב יותר שדווקא הדמגוגים, האורטורים, המארגנים הפולטיים, שיודעים לאגם משאבים סביב רצונם האישי, ידעו להוליך את הקהל בכחש, ולגרום לבחירת הפחות מתאימים. בציבור גדול בו נדרשים משאבים גדולים כדי להיבחר, גיוס משאבים כספיים גדולים, או גיוס אירגונים לא דמוקרטיים, עלול להביא לשליטת אוליגרכיות לא-נבחרות (אוליגרכיות ממון ואוליגרכיות של ארגונים לא-דמוקרטיים). שוב, אפשרות ההדחה נראת לי פתרון טוב למדי, שנועד לדאוג שהנציג ישאר נציג הבוחרים, ולא נציג בעלי הכוח. כמובן שדמוקרטיה ישירה באמצעות ויקדיון, נראת עדיפה, כיוון שהיא מבטלת את הצורך בנציגים (ראה/י סעיף "החלטות ישירות”). נציגים נבחרים, אינם מאפשרים בפועל לאנשים מהשורה להשתתף בקבלת החלטות. לכן מוצעת לפעמים דמוקרטיה דינמית, שמאפשרת לאדם מהשורה, להעביר את הקול שלו מהנציג לעצמו. יש אפשרות גם לשלב נציגים נבחרים אם נציגים בהתנדבות. אבל בשני המיקרים הללו, המגבלה נובעת מהקושי לנהל דיון אפקטיבי בקבוצות גדולות. הדרך לעבור את המחסום היא שוב, ויקידיון.
[עריכה] נציגים בהתנדבות
תופעה כזאת מתרחשת בעיקר באירגוינם קטנים בתחילת דרכם. בשלב הזה עוד אין אנרגיות חברתיות גדולות, אין הרבה חברים, ולכן פועל הכלל "באין איש היה איש". כלומר, אנשים שמוכנים לקחת על עצמם את הצורך להנהיג ולפעול. הדבר הזה מתאים בעיקר לאירגונים קטנים בתחילת הדרך, או לתת-אירגונים שבהם יש מעט אנשים (לדוגמא, בעיר דמוקרטית, יתכן שהשכונות ינוהלו על ידי מתנדבים). אבל ככל שהארגון גדל, מאד חשוב להעביר את הנציגות לנציגים נבחרים או נציגים מוגרלים, כדי למנוע מצב של היווצרות אוליגרכיות, שימנעו ביטוי לרצון המלא של כלל החברים.
[עריכה] נציגים מוגרלים
נציגים מוגרלים הם נציגים שנבחרים לצוותים השונים על פי הגרלה. זהו תהליך בעל רמת שיוויוניות הגבוהה ביותר. כל אחד יכול להתקבל לתפקיד. כל אחד יכול להשפיע וללמוד את רזי הממשל. במיקרים בהם הצוות דורש כישורים מיוחדים, יתכן לתת קצובה לחלק מהנבחרים העומדים בקריטריוני סף. לדוגמא, אם יש וועדת כספים, רצוי שחלק מהחברים הנציגים יהיו בעלי הכשרה כלכלית ורקע כלכלי. עדיין כמובן חשוב להחזיק נציגים ללא כישורים, כדי לייצג את רצון כלל הציבור. סורטיציה (הגרלה) יכולה לקרות כנראה בגופים גדולים במיוחד, כאשר יש הרבה חברים לבחור מהם, וכאשר הקבוצות המוקמות הן גדולות מספיק, כדי לחפות על אנשי הנעדרים כישורים ממשלים.
[עריכה] אישור על ידי האספה הכללית
תהליך שנועד למנוע השתלטות נציגים, היא הצורך להביא את מסקנות הדיון לאישור הכלל. יתכן שבאחת הוועדות יוחלט, לאחר דיון ארוך שיש לפעול בצורה X, אבל עדיין, כדי שההחלטה תתקבל, יש צורך לאשר את ההחלטה בקבוצה גדולה יותר.
[עריכה] קבלת החלטות אוטונומית של קבוצות ובעלי תפקידים
כדי למנוע מצב של מחנק, הנובע מהצורך לאשר כל החלטה, לכל קבוצה צריכה להינתן אוטונומית פעולה מסוימת, אך הקבוצה כולה ומנהגיה, צריכים לעמוד לביקורת כלל החברים וועדת ביקורת. אם הקבוצה או המנהיג, יחרגו מהאוטונומיה שהוקצתה על ידי הכלל, או שההחלטות שהתקבלו אינן תואמות לרצון הציבור, ניתן יהיה לפזר את הקבוצה, או להדיח חלק מחבריה מנציגות.
[עריכה] הגבלת משך נציגות
ככלל, אין זה בריא לארגון דמוקרטי, שבאותה קבוצה ישבו פרק זמן ממושך מידי, אותם אנשים. המצב הזה עלול לגרום להתבצרות כוח, ולאפשרות של קושי של הקבוצה הכללית לנהל את הקבוצה הקטנה. לכן צריכה האסיפה הכללית להחליט מה יהיה משך הזמן המותר לכהונה, וכמה כהונות יכול לכהן בתפקיד. השיקול צריך להיות היכולת של הכלל לשלוט בתת הקבוצה, אל מול אפקטיביות הקבוצה.
[עריכה] האסיפה הכללית
האסיפה הכללית, הוא הגוף הריבון. בו באות לידי ביטוי ההחלטות העקרוניות.בו משתתפים באופן עקרוני כלל חברי הקבוצה. יש לדאוג להנגיש את ההחלטות ואת תהליכי קבלת ההחלטות לכל חברי הקבוצה,בין אם זה באינטרנט ובין אם זה במקום ציבורי. יש עדיפות להצגת וידאו של האסיפה, ולהשתתפות פעילה על ידי וועידת וידאו. לא יועלו יותר הצעות מהיכולת של המשתתפים לטפל בהצעות ביעילות.
[עריכה] קבלת החלטות באספה הכללית:
ההחלטות להצבעה יכולות להגיע משני מקורות: מהצוותים, או מחבר פרטי (לאחר שעבר תהליך הסכמה של 5% מכלל החברים, למשל).
ההצעות מועלות לבחינת האספה הכללית. לכל צד יש את האפשרות להציג את דעתו. לציבור יש אפשרות להעלות הסתייגויות (יוגדרו מקסימום זמן להערות הציבור, ואם יהיו יותר מידי מגיבים, אזי תערך הגרלה).
[עריכה] הסתייגויות
לכל הצעה יועלו הסתייגויות. להסתייגויות יש מגבלה, שהן משנות לגמרי את אופי ההצעה, ומקשות על הקהל להבין את ההסתייגות. הסתייגות תתקבל לאחר שעברה רוב מוחלט או קונצנזוס, כדי למנוע פיליבסטר. יש לחשוב על מניעת הסתייגויות, כדי למנוע את הפרת הדיון. אם הצעה לא מתקבלת, בגלל המון הסתייגויות שעולות מהקהל, היא צריכה לחזור לחדר צדדי לדיון מחדש. תפקיד מציע ההצעה לעבוד מול המסתייגים, ולבנות יחד איתם הצעה מותאמת שתתקבל. אם המסתייגים מבקשים להפיל חוק, עליהם להפיל זאת על ידי אי הסכמת האספה.
[עריכה] השתתפות ישירה בקבלת החלטות
לעיתים יש דיונים בהם נדרשים הרבה מאד אנשים לצורך קבלת החלטות. יתכן מאד כי בחלר מההחלטות, רוב החברים בקבוצה ירצה לקחת חלק. באופן טיבעי, כפי שאמרנו, קשה מאד לקבל החלטות בקבוצות גדולות. אני מכיר מערכת אחת שיודעת לקבל הלטות בקהילות בנות מאות חברים. המערכת של מדעי הטבע, היא מערכת כזאת. זאת מערכת מבוזרת, בה בהגדרה בסיסית אין היררכיה. כל מי שעומד בסטנדרטים מדעיים בסיסיים יכול לפרסם את הממצאים שלו, לקרוא ממצאים של אחרים ולקבל החלטה, באיזו דרך לבחור. אם נסתכל אל המערכת הזאת באופן פשטני, נוכל לאמר, שאלו שבחרו דרכים שמובילות לתוצאות, הם אלו שישרדו. וכך וצרת קהילה שיוצרת ספרי לימוד, ומדריכה את הדורות הבאים על פי שיטות שהצליחו לשרוד, והתקבלו בקונצנזוס, על ידי רוב החברים. בקהילות שאינן מדעיות, יש צורך ליצור כלי דיון בו יוכלו חברים להשתתף בדיונים בני מאות ואף מיליוני חברים. המערכת הזה, נקראת ויקידיון. היא מבוססת על כך שידע מוסכם נערך ביחד, והופך להיות מוסכם. וידע ומידע מהדיונים הציבוריים מרוכזים למקום אחד. המערכת הזאת עוד צריכה להבשיל, אך נראה שהיא הבסיס להתפתחות של דמוקרטיה ישירה ללא נציגים.
[עריכה] תקנון ומנהל של ארגון דמוקרטי
[עריכה] רציונל
דבר זה יצור, מצב של תקיעות רבה. אבל ההחלטות יתקבלו בסוף. לקבוצות המחקר יכולה להיות הרבה השפעה בפורומים הרלוונטים של המידע. החלטות גדולות יתקבלו באסיפה הכללית. אבל ככל שהקבוצות יגדלו, כך יקטן כוח השפעתו של היחיד. יגדל כוח ההשפעה של הידע. הידע הכללי, ולאו דווקא קבוצה של בעלי כוח, הם שישלטו.
כדי למנוע מבעלי כוח להשתלט, יש להחליף רכזים כל טווח סביר (בין אי יעלות שלטונית, לבין השתלטות על מרכזי כוח). על ההחלטות להתקבל בהצבעה או בקונצנזוס (בשאיפה לקונצנזוס).
הנעת תהליך תתבצע על ידי פתיחת בלוג/מחקר, ושיכנוע אנשים רבים. או לחלופין, סיוע לחוקרים שיקדמו את הנושא.
רוב התהליכים בקבוצה יהיו קהילתיים, ויעשו את האנשים למאושרים. הרבה פעילות חברתית בעלת גוונים רבים ושונים. כאשר ירצו לבצע מהמלכים רציניים ושינויים, יכינו חומר מחקרי, ויעלו להצבעה האסיפה.
באופן כללי ככל שיכולו לעבד מידע באופן רחב יותר, כך יתייעל המנגנון.
כדי לשנות תנועה של ארגון, יכולים לקום אירגונים קטנים בתוך הארגון שיציגו מידע המראה על אפשרות אחרת. חשוב שינתן להם מקום להציג את טענותיהם.זהו הבסיס האמיתי להתנהלות ארגון, כאשר אין שחיתות או סיאוב כוח.
הידע המצטבר, יהיה כמובן כל הזמן באיזון עם הידע האינטואיטיבי שיש לכל חבר בכלוב הפנומנולוגי שלו.
[עריכה] תקנון סטנדרטי לאירגונים דמוקרטיים
[עריכה] האסיפה הכללית (רשות מחוקקת)
- האסיפה הכללית היא הריבון של הארגון. היא המחליטה הסופית לגבי כל ההחלטות באירגון. היא השופטת הסופית. והיא המבקרת הסופית.
- חבר שלא ישמע להחלטות האסיפה הכללית יודח מהארגון, בין אם הוא בעממדת מפתח ובין אם הוא חבר שאינו בעמדת מפתח.
- לאיספה הכללית תהיה מזכירות שתפקידה לנהל את האסיפה. המזכירות תבחר על ידי האסיפה הכללית.
- האסיפה הכללית תזומן לפחות פעמים בשנה, ומומלץ, שאם מתקיימת האפשרות לכך להגיע עד פגישה אחת בשבוע (כמו במקרה האתונאי).
- ניתן לזמן את האסיפה הכללית, דרך המזכירות, או על ידי איסוף אחוז מסה"כ החברים (אחוז סביר יהיה בין 5% ל 10%. במידה ומצליחים לאסוף את האחוז הנדרש של חתימות, יחליטו היוזמים, האם לתת למזכירות לנהל, או שהיוזמים ינהלו את הישיבה.
- לניהול האסיפה יוגדרו חוקים שיבטיחו את ריבונות כלל החברים בארגון.
- למלא....
[עריכה] חברות בארגון
[עריכה] תנאים להוצאה מהארגון
[עריכה] אירוגני הביצוע (רשות מבצעת)
רכזי הכוח בארגון הביצועי הם בפועל, מחזיק הכוח הפיזי של הארגון. יש לוודא כי לא נוצר ריכוז כוח שאינו בשליטת הציבור. יש להחליף משרות כל תקופה. יש להעמיד לפיקוח וביקורת מתמידים. ניתן לתבוע ולהדיח כל אחד מבעלי המשרות בארגון הביצועי.
