חוק הברזל של האוליגרכיה

מתוך כל1
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוק הברזל של האוליגרכיה הוא תאוריה פוליטית שפותחה לראשונה על ידי הסוציולוג הגרמני רוברט מיכלס (Robert Michels), והתפרסמה לראשונה בספרו Political Parties בשנת 1911. מיכלס טען כי כל צורות ההתארגנות, ללא קשר לשאלה כמה הן דמוקטריות או אוטוקטריות הן בהתחלה, יתפתחו בסופו של דבר לצורה של אוליגרכיה.

רוברט מיכלס, מציין סיבות רבות לקיומו של חוק האוליגרכיה. ולכן הוא משמש כבסיס להבנת הבעיות העומדות בפני דמוקרטיה ישירה, וכבסיס לגיבוש פתרונות אפשריים - אנא פנו לכאן ל וויקידיון בנושא בעיות הדמוקרטיה הישירה ופתרונן.

דף סיכום על הספר Political Parties . הדף מסכם סיבות לדיקטטורה שמיצ'לס העלה וכיצד ניתן לפתור אותן.


חוסר האפשרות לקיים שלטון ישיר של ההמונים

מחבר המאמר מדבר על הבעייתיות הגדולה שבשלטון המונים לא ייצוגי, בכך שלא ניתן להעביר שום החלטה במצב כזה, ולו בגלל הסיבה הפשוטה שלא ניתן לנהל דיון ע"י כמות עצומה של אנשים. קבוצות דמוקרטיות מתבססות על ההנחה כי כל חבריהן שווים, והנציגים נבחרים ישירות ע"י כל חברי הקבוצה, וכפופים אליהם. במהלך השנים נערכו שינויים בכללי הבחירות, ועלתה רמת החשיבות הכישורים האישיים של נושאי המשרות. אולם, במהלך השנים גבר כוחו של השלטון ונפתחו פערים בין ההנהגה לבין העם, כך שההנהגה הפכה להיות יותר ויותר אוליגרכית, כלומר, פחות תלויה בעם ובעלת מאפיינים אריסטוקרטיים. נראה כי ככל שמדובר בהתארגנות פוליטית מפותחת יותר, כך למעשה קטנה הרמה הדמוקרטית שלו. ככל שיש לארגון יותר כסף, ככל שהוא כולל יותר תחומי חיים ויותר אנשים – כך תקטן היכולת של אנשיו לשלוט ולבקר את השלטון. הפיצול הגדול שנערך במהלך השנים בניהול הארגונים ההולכים וגדלים (כלומר, היווצרות מושג הבירוקרטיה), הפך את שליטת העם במנהיגים לבלתי אפשרית. התפיסה הסוציאליסטית, למשל, טוענת כי מושג ההנהגה מנוגד לחלוטין לתפיסה הסוציאליסטית, אולם למעשה טענה זו דווקא מחזקת את מעמדם של המנהיגים בארגונים סוציאליסטים (שקיימים מאחר וארגון לא יכול להתקיים לא מנהיג) בכך שהיא עוזרת להם להסוות את הסכנה מעיני חברי הארגון. מבקרי הדמוקרטיה הייצוגית (כמו רוסו), טענו כי בעצם מסירת ריבונות הציבור לידי הנהגה, מפסיד הציבור את חירותו.

גורמים פסיכולוגיים של המנהיגות

הדמוקרטיות המודרניות מאופיינות בחלק יחסי קטן של מעורבים פוליטיים. כלומר, אם זכות הבחירה ניתנת לכל העם, רק חלק קטן מהם אכן מצביע ומעורב, וחלק מזערי נבחר למשרות פוליטיות ולניהול המדינה. רוב האנשים נמנעים ממעורבות פוליטית הן מתוך אדישות הן מחוסר רצון למימוש רצון הכלל (למרות שלמעשה נוטים המנהיגים לדאוג יותר לאינטרסים אישיים מאשר לאינטרסים של המדינה). ובכך פותחים האזרחים פתח לחוסר תחלופה של המנהיגים, להיקשרות בין אנשים לתפקידים, ובכך להורדת רמת הדמוקרטיה של המדינה.

גורמים אינטלקטואליים

בניגוד לארגון 'צעיר' וארעי, אשר מלא בהתלהבות ואידיאולוגיה וחסר בהנהגה רשמית, כל ארגון קבוע מחוייב שתהיה לו הנהגה מקצועית אשר מכירה היטב את המערכת הפוליטית. ככל שהמנהיג יהיה יותר 'רשמי' ומקצועי, כך יהיה הפער בינו ובין העם גדול יותר. סביר להניח שבמקרה כזה יהנה המנהיג מרווח כספי (ומנהיגותו לא תהיה על בסיס וולונטרי), מכוח, ומהשכלה רחבה (בעיקר השכלה פוליטית), אשר תקנה לו את האפשרות להמשיך ולשלוט, שכן האזרחים (הבורים) יחששו מלאבד אותו.

המנהיגות היא יציבה

ע"מ למנוע מצב של 'התבצרות בתפקידים', יצרו החברות הדמוקרטיות חוקי בחירות שמטרתם למנוע כהונה ארוכה מידי. כך ניתן להגדיר כי ככל שהאנשים משתתפים יותר פעמים בבחירות, כך מדובר במוסד דמוקרטי יותר (למשל, בארה"ב אמור כל אזרח אמריקאי לבחור 22 פעמים בשנה – לנשיאות, קונגרס, מושלים וכו'). אולם, בפועל המצב שונה, רגש המסורת משחק תפקיד חזק ונראה כי אנשים שקיבלו לידיהם משרות בכירות יכולים לעשות (ועושים) הרבה בשביל להחזיק בהן. ממאמצי שכנוע, הקפתם באנשים "משלהם" (תופעת ה'נפוטיזם') דרך איומים ועד לשינוי חוקי יסוד (כמו למשל במקרה של היטלר), ובלבד שלא יאבדו את תפקידם (ניתן לראות את תופעת ה"שרדנות הפוליטית" גם בארץ: פרס, אריק שרון). אומנם מבחינה תיאורטית מעניקים חוקי הדמוקרטיה לציבור את הזכות להדיח כל נושא משרה בשל כל סיבה כמעט, אולם למעשה פעולה זו הינה מסובכת עד כדי בלתי אפשרית כשמדובר במנהיג שהחליט להישאר בתפקידו.

הדמוקרטיה וחוק הברזל של האוליגרכיה

התיאוריות המרכסיסטיות יוצאות נגד קיומה של המדינה בדיוק מהסיבות שהועלו במאמר, שעיקרן באיבוד ריבונותו וחירותו של העם בגלל עליית כוחה של קבוצת מיעוט, ועל כן פיתרון לבעיה זו יימצא רק בשימת קץ לקיומן של מדינות. אולם, נראה כי גם בחברות שיתופיות הכרח הוא שיהיה מעמד שולט שינהל את ענייניהן, ולא ניתן לדעת אם מעמד שולט זה לא ינצל גם הוא את כוחו לטובת האינטרסים האישיים. ומכאן, שחברה, כל חברה, איננה יכולה להתקיים ללא אוליגרכיה.

סיכום

למרות ההכרה כי קיומו של שלטון הינו דבר הכרחי, חשוב להבין כי הוא עומד בסתירה ברורה לעיקרון הדמוקרטי. בבואנו לחקור נושא זה, אם ננסה להתעלם מכלל השיקולים הפסיכולוגים-אינטרסנטים נוכל להגיע להכרה כי תופעת האוליגרכיה מקורה, בסה"כ, בעובדה שאין לה שום תחליף טכני, מאחר וארגון מסועף לא יכול להתנהל ללא הנהגה.

מיקרי בוחן של חוק הברזל של האוליגרכיה

ניסיונות בהם היה ניסיון להתמודד עם חוק הברזל של האוליגרכיה, או מיקרים בהם אירגונים הצליחו להישאר דמוקרטיים.

טענות נוספות

הפניות