נכון, נהגו כלפיהם באלימות תוך כדי ניסיונות להסתיר את ההסכמים שהוצעו, אי מתן נגישות למסמכים זהו אקט אלים, הזמנה של חברת הבטחה שתתן לאגודות את היכולת הפיזית לחתום על ההסכם שהוצע, זוהי אלימות.

ההסכם שנחתם לא קידם ולו במעט את החשיבה והרצון הטוב לגבי מעמד ההשכלה הגבוהה בישראל, את מעמד הסטודנט ואת הרעיון של "חינוך ראוי" בישראל.

בעצם ההסכם נוצר ויתור חד צדדי, לא נוצרה הסכמה אחת משמעותית והממשלה לא מחויבת לכלום.

לאחר שכבר נחתם ההסכם יש אפשרות לא לקבל אותו ולהמשיך לשבות כשרוב הסטודנטים בארץ יחזרו ללמוד ויש אפשרות לתת למאבק פנים אחרות. לנהל את המאבק מתוך הקמפוסים מתוך הבנות יותר עמוקות לגבי המטרות ודרכי הפעולה.

יש לראות ולהבין שהמאבק הזה קשור למאבקים אחרים .העלאת שכר הלימוד הוא רק קצה הקרחון והפרטת מערכת החינוך בדומה להפרטת מערכת הבריאות תוביל למדינה עם לפערים חברתיים גדולים ועמוקים מכפי שאנחנו יכולים לראות.

יש לנהל מתוך הקמפוסים למידה חברתית שמטרתה להוביל לשינוי חברתי.

יש לנהל מאבק להעלאת שכר המינימום בישראל. אחד מן המנגנונים המקובלים במדינות המפותחות להקטנתם של פערים חברתיים הוא שכר מינימום. לשכר מינימום, המעוגן בחוק, ללא כל ספק, נודע תפקיד חשוב בהבטחת הכנסה מינימאלית למשפחות ופרטים משכבות החלשות ובצמצום פערים חברתיים. העלאת שכר מינימום יכולה אף להביא לשיפור משמעותי במצב התעסוקה.סוגיית שכר המינימום קשורה בקשר ישיר למאבק הסטודנטים במדיניות הניאו- ליברלית המצמצמת את אחריות הממשלה לתחומים החברתיים ולעצם קיומה של רשת ביטחון סוציאלי. ההפרטה של השירותים החברתיים טומנת בתוכה סכנות חברתיות חמורות.

סוגיה זו מצריכה הבנה, אכפתיות ועשייה מהסוג שידעו הסטודנטים לעשות בשבועות האחרונים.

יש להבין שאי אפשר להפריד בין סוגיות חברתיות "הכול קשור בכל" אבל נכון להתחיל לפעול במקום שיוצר תמיכה של דעת הקהל.

צריך לגייס כוחות נוספים שמסתכלים ובוחנים את המציאות בעין ביקורתית ומוכנים להירתם לעשייה.