סטודנטים שובתים מול מוזאון תל-אביב

לצופה מן הצד בשביתת הסטודנטים, בעיקר זה המסתמך על הדיווחים בתקשורת, נראה במבט ראשון כאילו השביתה נוגעת לשכר הלימוד  בלבד ואין בינה לדמוקרטיה ישירה דבר. אולם אוזן רגישה יותר לדברי הסטודנטים וחשיפה למתרחש בשטח מעבר לדיווחים מתוזמנים בתקשורת, תגלה תמונה שונה לחלוטין. זהו דיווח ייחודי מפנים. המאבק כפי שלא הכרתם.

השביתה הנוכחית כמו שביתות אחרות במשק ובחינוך, היא שביתה פסיבית. השובתים נשארים בבית בדרך כלל ומאבק מתנהל בעיקר בין אגודות או איגודים מקצועיים כאשר העובדים או הסטודנטים או המורים הם לא הרבה יותר משחקנים פסיביים שמוזמנים מעת לעת להפגנה או מחאה מתוקשרת. בדרך כלל מסתיימות שביתות כאלו בהסכם שנחתם במעמד ראשי האיגודים ונציגי ממשלה או האוצר. זאת  ללא כל דיון או השתתפות של הנאבקים עצמם וללא אישורם. מצב זה הוליד תחושה של חוסר טעם בקרב רבים והתמרמרות כללית. אנשי האיגודים והאגודות לא פותחים לדיון אמיתי רחב את הבעיות המהותיות, את שאלות של מטרות המאבק ושל ההחלטה האם לפתוח בשביתה וכיצד לנהל את המאבק. ברוב האוניברסיטאות לא נערכו דיונים רבי משתתפים על בעיות ההשכלה הגבוהה ועל הצעדים לפעול. לכל היותר ההחלטות נסגרות בפורום של האגודות. בקרב המורים המצב דומה, אם לא חמור יותר. המורים מחכים בבית ומקשיבים לרדיו או בודקים באתרי חדשות האם יש שביתה או שמא נגמרה ב"דיל" התורן. עבור רוב הסטודנטים, המצב אינו שונה בהרבה גם בשביתה הנוכחית.

רעיון השתתפות פעילה של הנאבקים ושותפות בדיון וקבלת ההחלטות  בשל לעלות על הפרק. זהו מאבק  ברוח דמוקרטיה ישירה ויזדקק גם לכלים הטכנולוגיים שהיא מציעה כחלופה לנציגים באגודות אשר דנים ומחליטים עבור ציבור הסטודנטים.

נושא אחר ומרכזי שעולה בהקשר לדמוקרטיה ישירה הינו הכעס שעולה בניסיונות לכפות רפורמה בחינוך מבלי לשלב את המחנכים והנחנכים. סטודנטים ומרצים אינם מוכנים להשלים עם ועדה של כלכלנים אשר ממונה על ידי שר בממשלה כדי להציע וליישם רפורמה בהשכלה הגבוהה מבלי לשתף את המרצים והסטודנטים ואנשי החינוך בה. גם סטודנטים שאינם מסכימים לגבי טיב הרפורמה הדרושה בחינוך, מסכימים על כך שהם עצמם, יחד עם המרצים ויחד עם הציבור צריכים לעצב את החינוך ולא ועדה מוזמנת של ממשלה המתעלמת מהם. התופעה בלטה  גם ביוזמה הקודמת של משרד החינוך לרפורמה בבתי הספר והגנים. "ועדת דברת" המפורסמת לא הייתה שונה רבות מועדת שוחט במובן של הניסיון לכפות רפורמה בחינוך תוך התעלמות בוטה מהמורים התלמידים וההורים.  גם אז היתה זו ועדה של כלכלנים ולא של מורים תלמידים או אנשי חינוך בפועל. גם לאחר ועדת דברת החלה מחאה של מורים ותלמידים נגד הועדה ומסקנותיה.

המשך מאמר זה לקוח מדיווח שלי בגוף ראשון בתור סטודנט פעיל בשביתת הסטודנטים בסמינר הקיבוצים.
 המאמר בנוי מסקירה של אירועים ומאמירות ורעיונות שנשמעו מפי סטודנטים רבים בזמן השביתה הייחודית שצמחה מתוך מאבק אחר שפסח על האגודות והחל בסטודנטים עצמם.  

 
הכול החל בקריאה של כמה סטודנטים הלומדים במכון לחינוך דמוקרטי שבסמינר הקיבוצים בתל-אביב לעמיתיהם הסטודנטים השובתים לא להישאר סתם כך בבית בזמן השביתה, אלא להגיע לסמינר, כמובן לא להיכנס לשיעורים, אך לדון יחד במה אפשר לעשות. ברוב האוניברסיטאות השביתה מתנהלת בעיקר על ידי אגודות הסטודנטים, ואילו רוב הסטודנטים מנותקים ופסיביים, הם אינם נפגשים ומותירים את הקמפוסים ריקים. ואכן, בעקבות הקריאה של הסטודנטים מהמכון לחינוך דמוקרטי, סטודנטים החלו להגיע לסמינר, וההתכנסות יחד פתחה פתח למאבק מסוג אחר תוך חוויה ייחודית למשתתפים עד כה.

תחת לשבת בבית באפס מעשה, הסטודנטים שהגיעו התכנסו במעגלים קטנים על הדשא בסמינר הקיבוצים והחלו פשוט לדבר. מכך צמח רצף של שיחות ופעילות מרתקת שכללו דיונים ולמידה על השביתה ועל הבעיות המטרידות את הסטודנטים ביחס להשכלה הגבוהה, לשביתה ולבעיות אחרות בחברה הישראלית.

מתוך המפגשים הייחודיים, שנכחו בהם לא רק סטודנטים מהתוכנית לחינוך דמוקרטי אלא גם סטודנטים רבים משאר מסלולי הלימוד בסמינר הקיבוצים, נוצר צוות שמתאם פעילויות. מובן שבינתיים מדובר על קבוצה של סטודנטים פעילים ולא על כלל הסטודנטים שנשארו בבית עד כה, אך הקבוצה הפעילה הולכת וגדלה בכל רגע, ומקיפה כבר סטודנטים ותומכים רבים במכללה. הקולות והדרישות הם בעלי גוון עקרוני ויסודי - הרבה יותר מסיסמאות הורדת שכר הלימוד שמוצגות בתקשורת, ומעבר לדרישות ראשי האגודות באוניברסיטאות.

מתוך הדיונים עד כה אפשר לומר שלרוב הסטודנטים ברור שהזכות לחינוך ולהשכלה גבוהה היא זכות יסוד במשטר דמוקרטי במאה ה-21.

כל אזרח זכאי לקבל חינוך וחינוך גבוה חינם - על חשבון המדינה. אין להשלים עם המצב כיום בו רק שליש מהאזרחים נהנים מהשכלה גבוהה. לא רק שיש לסרב בתוקף לכל דרישה להעלות את שכר הלימוד, אלא שיש לפעול למען חינוך גבוה חינם וללא תנאים. יותר מכך, על הממשלה להחזיר כספים שנלקחו עם השנים שלא כדין מתקציבי ההשכלה.

חינוך אינו עסק, הוראה אינה שוק, השכלה אינה כלכלה. מסחור החינוך והפרטת ההשכלה הם דין מוות לרוח האדם. מושגים של ייצור, רווח ומשכורת אינם מתאימים לחינוך ולהשכלה. זהו מתכון בטוח להפיכת "האדם הנבון" והחושב ל"אדם המתפרנס" אך המשועמם. הזכות לחינוך והשכלה לא נמדדת במונחי כדאיות כלכלית. חינוך וערכים קודמים לעסק ורווחים. יש להתנגד לכל ניסיון לרדד ולשטח את הידע, היצירה והרוח האנושיים למודלים כלכליים אופנתיים ואין לשתף פעולה עם התמקדות בהכשרת פועלים או הכשרת "ברגים" למערכת הכלכלית במקום חינוך ולמידה משמעותית.

מהדיונים שהתקיימו על מדשאות הסמינר ברור לנו כי לא תהיה רפורמה בחינוך או בהשכלה הגבוהה בלי שותפות התלמידים, הסטודנטים והמרצים בקביעת התוכנית ובדרכי יישומה. על הלומדים והמלמדים לדון יחד ולהשתתף בהחלטות הנוגעות לבעיות ההשכלה הגבוהה בישראל.

לא נוכל לקבל שום תכתיב של שר או ועדת כלכלנים ועסקנים וגם לא של קומץ ראשי אגודות סטודנטים ומרצים. זכותם של הסטודנטים וצוות ההוראה לקחת חלק ולהחליט בעצמם יחד עם האזרחים על עתיד החינוך הגבוה בישראל. רק הציבור יקבע את עתיד ההשכלה הגבוהה בארץ.

כל החלטה של נציגים בממשלה ונציגי הסטודנטים תובא על ידי הסטודנטים לאישור בהצבעה של כלל הסטודנטים תוך שימוש באמצעים הטכנולוגים העומדים לרשותנו כמו האינטרנט והטלפונים הניידים. לא יתקבל הסכם שרוב הסטודנטים והמרצים אינם מאשרים אותו.

הסטודנטים קוראים לשובתים לזכור כי שביתה היא הזדמנות חברתית לחשיבה ועשייה אקטיבית. שביתה היא איננה חופשה פסיבית. טעות להישאר בבית בשביתה! שביתה היא הזדמנות ייחודית למפגשים, לדיונים, ויכוחים ועשייה משותפת בין משתתפיה ובינם לבין הציבור. שביתה של ראשי אגודות ואיגודי מורים בלי שיתוף פעיל של הסטודנטים, התלמידים והמורים עצמם אינה שביתה ראויה ואינה מתאימה לרוח המאבק על שינוי בחינוך ועל דמוקרטיה. על משתתפי השביתה להיפגש ולקדם את רעיונות השביתה ולדון בבעיות החינוך ישירות ולהציע פתרונות חדשים ויצירתיים. על המורים בתיכונים למשל, להגיע לבתי הספר ובמקום ללמד את "החומר", לדון עם התלמידים בשביתה, בבעיות שמעלים התלמידים, בדרכי המאבק המשותפות, ובעתיד החינוך.

במפגשים כאלה טוב שייקחו חלק גם אזרחים הרוצים בכך גם כאשר אינם סטודנטים או מרצים. מפגשים כאלה הם דבר חיוני ומפרה לכל הצדדים ומאפשר מאבק חברתי רחב. הלומדים והמלמדים בכל אוניברסיטה, מכללה או בית ספר, יקבעו בעצמם את אופי המאבק ודפוסי הפעולה המתאימים להם. יש להימנע מחזרה על דפוסי שביתה פסיביים של קומץ פעילים ונציגים המנותקים מציבור השובתים עצמו.

אנו קוראים לכל הלומדים והמורים להגיע לאוניברסיטה ולבתי הספר, לכיתות, ולדון יחד ולהחליט על מה להיאבק, אם וכיצד לנהל את המאבק. שביתה בהשתתפות השובתים ותוך מפגש מתמשך תוביל ללמידה משמעותית ושינוי תודעתי של השובתים.

יש לחבר בין מאבקים משותפים ולהרחיב את העיסוק בבעיות יסוד חברתיות הנוגעות לאזרחים. תלמידי תיכון, מורים במערכת החינוך, סטודנטים ומרצים, חייבים לשתף פעולה יחד במאבק על עתיד החינוך בישראל. על המאבק להיות בשיתוף ובהשתתפות רחבה של הנאבקים עצמם. רק כך יביא תועלת ותנופה לכל הצדדים. בנוסף, על הסטודנטים להתעניין ולהיות מעורבים לא רק במאבקם הקונקרטי אלא גם במצב החברתי בכללותו ובהתנהלות השלטון.

בתוך שבוע אחד בלבד, נוצרו ממעגלי הדיונים כמות חסרת תקדים של יוזמות יצירתיות ופעולות. משמרות מחאה יומיות ברחובות תל אביב, מייצגי אמנות מקוריים שעסקו בשביתה אותם הפיקו סטודנטים במגמת בימוי ומשחק ושהוצגו ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב תוך תגובות נהדרות של הציבור; חלוקת פליירים מקוריים; פניות לתקשורת ותיאום פעילויות עם שאר המכללות; אסיפת שובתים דמוקרטית שדנה והצביעה יחד על התנהלות השביתה ועל עתיד המאבק בסמינר; ימי לימוד אלטרנטיביים של סדנאות שמעבירים הסטודנטים זה לזה במקום השיעורים הפורמליים - בדגש על שילוב בין מסלולי הלימוד כתוצאה ממפגשים פוריים וראשוניים בזמן השביתה; הכנה משותפת של שלטים ועזרים מקוריים להפגנה שהיתה בירושלים ולקראת ההפגנות הבאות. פנייה למרצים להצטרף לשביתה האקטיבית; הקמת מגוון צוותים שפועלים במקביל לקידום יוזמות שצצות ללא הרף מהיושבים במעגלים, הובלת "לוויה" ובה ארון קבורה לחינוך בישראל, הייד פארק בגינת שינקין בת"א  ועוד יוזמות חדשניות ומפתיעות ברעננותם וההתלהבות שעולה מהן.

הצטרפו גם אתם למאבק דמוקרטי משותף ופעיל על הזכות לחינוך!

רקע
 
כיצד החלה שביתת הסטודנטים?
 

בעקבות זאת פרצה שביתת הסטודנטים במחאה על צעדי הממשלה והפרת כל ההסכמים הקודמים, מגמת ההפרטה של ההשכלה הגבוהה והניסיון לכפות שינוי באופן חד צדדי בלי שיתוף הסטודנטים והמרצים. 

הידעת?