שחר אילן

שיטת משטר זה לא גרביים, ולא מחליפים אותה כל יום, טוען הכתב ב;הארץ; ומסיק שאין פיתרון לבעיות המשטר.אמנון חולק עליו, מזכיר כי שיטת המשטר בישראל מעולם לא הוחלפה ומציע דמוקרטיה ישירה כתחליף למשטר הנציגים.

במאמר שפורסם בעיתון 'הארץ', תחת הכותרת: " שיטת משטר זה לא גרביים" ( 'הארץ', 04/01/07 ), תוקף שחר אילן את הניסיונות לשנות את השיטה הפוליטית בישראל. אילן מזכיר הצעות למעבר למשטר נשיאותי וממשלת מומחים, לבחירות אזוריות (או מעורבות), לבחירה ישירה של ראש הממשלה או הצעה לחוק המחייב רוב מיוחס של 66 ח"כ כדי להפיל ממשלה.אילן התייאש מהניסיונות לשנות את שיטת המשטר והוא מצטט את נתניהו, שאמר: "שיטת משטר זה לא גרביים, ולא מחליפים אותה כל יום".

במבט ראשון, סיסמא זו נשמעת סבירה בהחלט. אפשר להניח שרוב האזרחים לא ירצו בהחלפת שיטת המשטר כל יום. אלא ששחר אילן לא הבחין שאת שיטת המשטר לא החליפו בישראל מעולם. השיטה בישראל, כמו ביתר מדינות המערב, היא משטר הנציגים. מיליוני אזרחים בוחרים קומץ נציגים שמחליטים עבורם – ובמקומם - את ההחלטות המחייבות את המדינה. עיקרון יסודי זה לא הוחלף מעולם. כל השינויים והתיקונים נגעו בשאלות הבחירה של הנציגים ובחלוקת הסמכויות ביניהן.

אילן נסחף לקביעה שכנראה אין פתרון והוא מוטרד מעצם הרעיון לשנות את השיטה:

"לא כל בעיה אפשר לפתור לא ברור מה הפתרון לחוליים הרבים של שיטת המשטר הישראלי, ואם יש כזה בכלל. ברור שדבר אחד ישראל אינה צריכה: מהפיכה בשיטת המשטר. כל מהפיכה היא עוד טלטלה קשה לדמוקרטיה הישראלית, ואם תיכשל - תגביר את חוסר האמון של הציבור בשיטה הדמוקרטית. דרושים שינויים קטנים, זהירים ומדודים."

אך יש לשים לב כי משבר האמון של הציבור נובע ממהות השיטה עצמה – שיטת הנציגים. המשבר המרכזי הוא תוצאה של עצם בחירת נציגים ולא של האופן בו הם נבחרים או היחסים בין מוסדות הנציגים שונים. השיטה מעניקה לנציגים נבחרים סמכות לקבל את ההחלטות הפוליטיות המחייבות את כלל האזרחים וזאת תוך שלילת סמכות האזרחים עצמם להשתתף בקיבעת החלטות אלו. כיום, אזרחים ברוב העולם, בוחרים מי מחליט בשבילם ( ובמקומם) אך לא רשאים לבחור מדיניות או חוקים ולהשתתף בדיונים עליהם.

משטר הנציגים – מטבעו – מייצר שחיתות ומשברים פוליטיים. שחיתות אינה מחלה ייחודית לישראל והיא מופיעה בכל משטרי הנציגים בעולם. שחיתות ומצוקה פוליטית נוצרת כאשר מיעוט זעיר מוסמך לקבל את כל ההחלטות שמחייבות רוב של מיליונים שרק מחליט מי יהיו הנציגים (מדי כמה שנים). מצב בו מיעוט בעל סמכות, שנמנעת מהרוב, משתמש לרעה בסמכותו להשגת טובות הנאה חומריות או פוליטיות, נוצרת שחיתות. שחיתות היא מחלה כרונית שמובנית לתוך השיטה של הנציגים.

בעלי הון ואנשים בעמדות מפתח, הרוצים להשפיע על ההחלטות במדינה מנסים להטות אותן באמצעות שוחד, הבטחת טובות הנאה והפעלת לחץ על הנציגים. הנציגים עצמם, עסוקים רוב זמנם בתככים ובהישרדות פוליטית. מרגע שנבחרו הם אינם חייבים דבר לאזרחים ומקבלים את ההחלטות לפי שיקולים בלתי רלבנטיים לנושא הנדון. הם מחליטים לפי סיכוייהם להיבחר מחדש, בהתאם לשיקולים קואליציוניים ומתוך דאגה לגורל משרתם. גם כאשר הנציגים פועלים בתום לב כדי להכריע בנושאים שעל הפרק, הרי מדובר בהעדפות של רוב מבין 120 עבור ציבור של 6 מיליון שלא רשאי לקבוע עמדתו ולהכריע בנושא. זה מייצר תסכול ואכזבה מההחלטות וסלידה וזעם כתוצאה מניצול הסמכות.

הציבור לא איבד אמון ברעיונות הדמוקרטיה (שלטון האזרחים) אלא בשלטון נציגי האזרחים, על כל מגרעותיו.זו תופעה קיימת בכל משטר נציגים בעולם, בין אם הוא נשיאותי או לא, בין אם יש בחירות רוביות או יחסיות, אזוריות או כלליות, אם יש תקנות מגבילות לפרלמנט או לא. מקורו של משבר האמון בשיטה עצמה.

די להביט בדיווחים בתקשורת העולמית על פרשות שחיתות וסקנדלים פוליטיים ובעיקר לשים לב לאחוזי ההצבעה הנמוכים להחריד כבר עשרות שנים. בבחירות שהתקיימו לפני מספר חודשים בארה"ב, הלכו לקלפי רק כ-40% מהבוחרים. הנתונים דומים גם לגבי בחירות לנשיאות ארה"ב לאורך עשרות שנים. אף בישראל קיימת מגמה של ירידה חדה באחוזי ההצבעה לבחירות לכנסת עד כדי 62% בלבד בבחירות האחרונות.

אי ההצבעה מבטאת הצבעת אי -אמון בשיטה כולה (גם אם לא באופן מכוון ומודע). כאשר כ- 40% מהאזרחים בישראל בוחרים לא לממש את זכותם אפילו פעם ב-4 שנים ובמקומות אחרים כאמור, 60% ויותר לא מגיעים לקלפי, הרי שיש כאן ביטוי לסלידה ותסכול מהמצב ומהשיטה כולה.

בניגוד לשימוש של אילן במושגים "שיטה דמוקרטית" או "משטר דמוקרטי" ביחס למשטר כיום, יש להדגיש כי שלטון נציגים איננו דמוקרטיה. משטר נציגים מנוגד לדמוקרטיה משום שבדמוקרטיה אזרחים דנים ומצביעים ישירות מה תעשה המדינה ולא בוחרים בנציגים שמחליטים במקומם. בדמוקרטיה אין בכלל בחירות של נציגים. אין מחלוקת שמשטר פרלמנטארי דמוקרטי הרבה יותר משלטון מלך או דיקטאטור אך הוא איננו דמוקרטיה (שהיום אנו מכנים "דמוקרטיה ישירה" בשל השימוש המוטעה והתחזות השלטון הפרלמנטארי הקיים לדמוקרטיה ).

הפיתרון למחלות של משטר הנציגים הוא החלפתו במשטר האזרחים – דמוקרטיה ישירה. בדמוקרטיה ישירה אין שחיתות כי כל אזרח יכול להשתתף בהחלטות שכיום מחליטים חברי כנסת. החלטות בדמוקרטיה ישירה מתקבלות לפי הכרעה של רוב האזרחים ולא בהתאם לשיקולי תככים וקומבינות שאין להם שום קשר ענייני לתוכן ההחלטות.

נחזור למאמר בעיתון ונבדוק מה בכל זאת מציע לנו שחר אילן ?

במקום מהפכה, לה הוא מתנגד עקרונית, הוא מדבר על תיקונים מזעריים: "שינויים קטנים, זהירים ומדודים". הוא סבור שיש לאמץ תקנה לפיה ח"כ שמתמנה לשר יאלץ לפרוש מהכנסת ובמקומו יכנס אחר מרשימת מפלגתו ("החוק הנורבגי"). הוא מוסיף כי: " כדי לחזק את הקשר בין הח"כים לבוחרים אין צורך בבחירות אזוריות. אפשר, למשל, לחייב כל נבחר להקצות ארבע שעות לפחות בשבוע לקבלת קהל". "שינויים קטנים, זהירים ומדודים" כמו שאילן הציע, לא יהוו תרופה ואפילו לא הקלה למחלות הכרוניות של המשטר. ספק אם הוא עצמו מאמין בהם.

מבנה רקוב צריך להחליף מהיסוד ולא להוסיף טלאים ותיקונים קוסמטיים זהירים. מהפכה היא שינוי של היסודות. את משטר הנציגים הרקוב אכן יש להחליף מיסודו. הגיע העת להיאבק למען החלפת יסודות המשטר ממצב של אזרחים חסרי סמכות ונציגים בעלי סמכות למצב בו האזרחים עצמם שותפים בעיצוב החברה.

שלטון הנבחרים איבד את ההצדקה הטכנית שהייתה לו בעבר משום שלא ניתן היה לאפשר למיליוני אזרחים להכריע ישירות, לסכם את הקולות בזמן קצר ולקיים דיון רב משתתפים. אך בשנים האחרונות כל זה השתנה. אפשר לבצע הצבעות אלקטרוניות ולקבל תוצאות של הצבעה של מיליוני אזרחים בזמן אמת ולנהל דיונים באמצעות הטכנולוגיה הדיגיטאלית. הנציגים הופכים מיותרים.

לפני ששחר אילן שולח את האזרחים להתייאש או להסיק שאין פיתרון ולהשלים עם הקיים (בתיקונים זעירים), ראוי שיקדיש מחשבה נוספת למושגי היסוד כגון מהפכה ודמוקרטיה. יש לבחון אפשרות שטרם נוסתה, להחלפת משטר הנציגים במשטר האזרחים. משטר ישיר של האזרחים יהווה מהפכה אמיתית שיש להיאבק לקדמה בתחילת המאה ה21. יחליטו כלל האזרחים איזה שיטת משטר הם רוצים ואיך לקיימה.

אמנון הלל