השיטה כיום

משטר נציגים עדיף על האלטנטיבות
נכון. אם האלטרנטיבות הם מלוכה, שלטון צבאי או דיקטטורה אחרת. משטר הנציגים עדיף על האלטרנטיבות שנוסו עד היום, אך לא על כל שיטות השלטון שניתן להעלות על הדעת. הדמוקרטיה הישירה נוסתה בפעם האחרונה לפני 2500 שנה באתונה והיתה הצלחה מסחררת בזמנה.
דמוקרטיה ישירה עדיפה על האלטרנטיבות שכן היא מתקנת את עוולות משטר הנציגים.

כבר היום אזרחים יכולים להגיש הצעות חוק בכנסת
נכון. אפשר להגיש הצעת חוק לועדת בדיקה. אך הציבור איננו מיוצג באותה ועדה. ברוב המקרים ההצעה נפסלת. אם היא לא נפסלת היא עוברת לכנסת עצמה, אך אם לא ימצא חבר כנסת או לוביסט שיקח על עצמו את ההצעה, קרוב לוודאי שלא תגיע רחוק. כמו כן ההצעות המוגשות אינן קיצוניות (למשל: למחשב את כל תקציב המדינה ולהפוך אותו שקוף לציבור), שכן ברור למציעים שההצעה תפסל. זהו מצב שבו ההצעות המועילות ביותר לציבור אינן מוצעות כלל.

יישום השיטה

הדמוקרטיה הישירה של האתונאים לא הצליחה
ראשית, הטיעון שגוי מיסודו. המדינה האתונאית נוהלה באורח דמוקרטי במשך מאות שנים. בזמן זה נרשמו כשלונות אך גם הישגים. ובכלל - שיטה פוליטית המחזיקה מעמד מאות שנים היא בגדר הצלחה.

שנית, גם מהפכות אחרות לא צלחו וזאת כשכבר היה ברור שמטרותיהן ברות השגה. לדוגמא, הדמוקרטיה בגרמניה בתחילת המאה העשרים לא הצליחה והובילה לדיקטטורה שגררה את כל העולם למלחמה. ניתן לטעון שמצבם של הגרמנים ביישום שלטון נציגים היה טוב משל האתונאים ביישום דמוקרטייה ישירה שכן כבר היו להם עדויות למכביר, כמו ארה"ב מעבר לים, שהשיטה עובדת. מה המסקנה? שעל מנת לשנות שיטת שלטון יש צורך ביותר מרעיון טוב. יש צורך בחינוך לאותה שיטה, אוירה פוליטית נכונה ועוד תנאים מתאימים.

איך נדע שזה יעבוד? זה לא נוסה בשום מקום
שוב טיעון שגוי. השיטה כבר נוסתה בהצלחה על ידי היוונים ובקנה מידה קטן יותר בקיבוצים ובמוסדות מחקר. נכון שבמדינה מודרנית השיטה לא נוסתה בשום מעולם, אך צריך להתחיל באיזה-שהוא מקום. גם המהפכה האמריקאית היתה חסרת תקדים. לא ניתן לטעון שהיא כשלון מוחלט.
מעבר לכך, אחד מתפקידי אנשים חושבים הוא לחשוב מחוץ למסגרת ולבחון אלטרנטיבות למצבים הקיימים. אולי אחת האלטרנטיבות טובה יותר מהמצב הקיים. אנו, בתנועת כל אחד, מאמינים בכל ליבנו ששיטת הדמוקרטיה הישירה היא האלטרנטיבה הטובה ביותר לפיתרון תחלואי שיטת שלטון הנציגים ותביא לשגשוג בכל תחומי החיים במדינה.
על אף שהשיטה לא נוסתה בשום מקום, קיימות מדינות, כמו אנגליה, ארה"ב, קנדה והאיחוד הארופי, בהן מתחיל תהליך של שיתוף הציבור בהחלטות המדינה ברמות שונות. אותן מדינות אינן מנסות לייצר דמוקרטיה ישירה במלא מובן המילה, אלא חלקים ממנה, אולם ברור לקראת איזה אופק הן צועדות.

איך נגיע לישום דמוקרטיה ישירה?
קודם כל צריך שאחוז גדול מהציבור יבין את בסיס השיטה וירצה בה. תנועת כל אחד תפעל להסברת השיטה בכל דרך שתוכל.
כאשר רוב הציבור ירצה בפתרון זה, אנו נפעיל לחץ על הממשלה והכנסת להשתנות. את אותו לחץ ניתן להפעיל מבפנים בצורת מפלגה פוליטית או מבחוץ בצורת הפגנות.

השיטה הפוליטית הנוכחית תמנע ישומה של דמוקרטיה ישירה
שאלה זו מראה על גישה תבוסתנית אשר נכנעת מראש. אם גישה זו היתה השלטת לפני 200 שנה, לא היה לנו אפילו שלטון נציגים והינו חיים במלוכה ללא זכויות בכלל.
אין ספק כי השולטים כיום יתנגדו לשיטה וינסו למנוע את השינוי. יחד עם זאת, יש לזכור כי אנו חיים בחברה פתוחה יחסית המסוגלת לקבל שינויים ביתר קלות ממשטרים אפלים. אם אחוז גבוה מהציבור ידרוש בתוקף דמוקרטיה ישירה, לא תהיה לממשלה, תתנגד ככל שתרצה, ברירה אלה לבצע את רצון הציבור.
בראיה לטווח ארוך, אין ספק שבסופו של דבר תהיה דמוקרטיה ישירה. בין אם תנועת כל1 תביא את השינוי או כל תנועה אחרת. דמוקרטיה ישירה היא האבולוציה הטבעית של משטר הנציגים וביסוסה הוא רק ענין של זמן.

תכונות הנציגים בהשוואה לתכונות הציבור

לנציגים יש ניסיון שאין לציבור
טענה זו מוזרה מכיוון שהכנסת היא מוסד ללא תנאי קבלה. יתרה מכך, אין שום תהליך סינון בתוך המערכת הנותן לנציג ניסיון כלשהו חוץ ממשחק בפוליטיה קטנונית. האם בריונות פולטית הוא הנסיון שאנו דורשים ההשליטים שלנו?

אנשים לא חכמים מספיק בכדי לקבל החלטות
אנשים ככלל אינם חכמים יותר או פחות מהנציגים. הם פשוט בחרו מקצוע אחר. יש חכמים מאוד, יש טיפשים ויש הרבה מאוד בעלי חכמה ממוצעת. נראה כי אחוז החכמים, טיפשים וממוצעים שווה, פחות או יותר, הן בכנסת ובציבור. בכל מקרה החלטות הנציגים אינן משקפות את חוכמתם אלא את שיקוליהם הפוליטיים ולכן גם אם במקרה הם חכמים יותר מהאדם הממוצע ברחוב הרי שאין לכך השפעה.

האם לא צריך מומחיות כדי לקבל החלטות בענייני המדינה?
יתכן שצריך מומחיות בדברים מסוימים. אך כיום נציגינו אינם מומחים לתפקיד אותו הם משרתים. שר המדע אינו מדען ושר האנרגיה אינו חשמלאי. הם נעזרים ביועצים ומומחים מתחומי ההתמחות הנחוצים, לפני שהם מתעלמים מהם ומחליטים ממניעים פוליטיים. גם בדמוקרטיה ישירה יהיו יועצים ומומחים אשר יופיעו בכלי התקשורת ויסבירו את אשר על הפרק אך למרבה הפלא לא יתעלמו מהם.

גם אם המחליט הוא מומחה בנושא, בשיטה הנוכחית, הוא יחליט מטעמים פוליטים ולא עיניניים. לכן עדיף ציבור הדיוט המחליט מטעמים עיניניים מאשר פוליטיקאי מומחה המחליט מטעמים פוליטיים ואישיים.

טכנולוגיה

לא כולם שולטים בטכנולוגיה ואין לכולם גישה לאינטרנט
נכון ששיטת הדמוקרטיה הישירה מתבססת על טכנולוגיה, אך אין זה אומר שכלל הציבור חייב להבין איך היא עובדת מאחורי הקלעים. יהיו שרתי מחשב גדולים המסוגלים לקבל פניות מהציבור באמצעים שונים כגון: מחשבים אישיים, מכשירי טלפון וסלולרי, עמדות בנקט ואפילו מכתבים בדואר. כולם יודעים להשתמש בטלפון, גם הפחות טכנולוגיים בינינו.

מה אם פורץ מחשבים יחבל בהליך קבלת ההחלטות?
כמו בבחירות כיום, דבר זה אינו חוקי. כמו כן ניתן לאבטח את אותם שרתי מחשב בשיטות שונות כמו סיסמאות, הצפנות, כרטיסים מגנטיים ואפילו טביעות אצבע. ביזור שרתים יאפשר למערכת להשאר פועלת גם אם יותקפו באופן וירטואלי או אמיתי.

חוכמת ההמון

איך כולם יכולים להחליט על תקציב?
החלטות לא חייבות להיות מוכרעות בהצבעות של כן או לא. ניתן לגבש מודלי הצבעה שונים. לדוגמא, בחירה מבין אלטרנטיות שונות לחלוקת התקציבים בין גופים שונים, או דרוג של חשיבות נושאים לפיהם יחולק התקציב.

האם לא יעברו חוקים פופוליסטים והרסניים כמו ביטול מס הכנסה?
כמו בכנסת היום, יש צורך בדיונים ותקופת הסברה לכל חוק וחוק. במהלכו יועלו דעות בעד ונגד. קשה לנו להאמין שאנשים יחליטו לבטל את מס הכנסה כאשר מישהו יתריע כי דבר זה יגרום לשיתוק המדינה. ואם בכל זאת קרה הדבר, הרי שמהר מאוד תועלה הצעה לבטל חוק זה.

מה אם רק סקטור מסוים בציבור יקח חלק בקבלת החלטה?
אם לדוגמא סקטור מסוים בציבור מחרים את השיטה ואינו לוקח בה חלק, סקטור אחר יכול להעביר חוקים אשר פוגעים בסקטור הראשון. כאשר אלו יבינו את אשר קרה הם יאלצו להכנס למערכת ולקחת בה חלק לתיקון המצב.

מה אם לא כולם ישתתפו בכל החלטה?
אין שום הכרח שכולם ישתתפו בכל החלטה. טיבעי הדבר, שאזרחים אשר נושא מסוים קרוב לליבם, יקחו בו חלק ויתעלמו מנושאים בהם אין להם דעה או עניין.

אדישות ציבורית
אם יהיו אנשים שלא מעונינים לקחת חלק בתהליך, חבל, אך אין הם חייבים. עדיין גם אם רק חצי מיליון איש לוקחים חלק, זהו שיפור משמעותי לעומת 120.
לפי מודל מסוים ניתן להקים ועדות שידונו בנושאים שאין לכלל הציבור עינין בהם, לדוגמא החלטה על חוק הנוגע רק לאיגוד השענים. אותה ועדה יכולה ללמוד את הנושא ולהחליט עליו בעצמה. אם הציבור ירצה הוא יוכל לקחת את ההחלטה מידי הועדה ולהחליט בו בעצמו.

החלטות שיתקבלו יהיו לטווח קצר
להיפך! נבחרי ציבור רואים עד קצה הקדנציה שלהם. הם לא יבצעו תוכניות שנמשכות הרבה מעבר לכך. וכי למה להם, הרי אלו יהיו בעיות של מישהו אחר. לכל היותר, הם יעבירו חוקים פופוליסטים (קרוב למועד הבחירות הבא) בתיקוה להיבחר שוב. הציבור רואה לטווח של חיי ילדיו ונכדייו. זהו שיפור אדיר שאין דרך אפילו לתאר את משמעותו.

החלטות יצריות של ההמון יכולות להיות הרות אסון
גם החלטות של שליט יחיד או קבוצת נציגים יכולה להיות הרות אסון. ככל שיש יותר אנשים הלוקחים חלק בקבלת ההחלטה, כך תגדל הביקורת ההדדית והתוצאה תהיה מאוזנת יותר. קרוב לודאי שבהחלטות גורליות יקחו חלק יותר אנשים.

אין ערובה שבדמוקרטיה ישירה ההחלטות יהיו טובות יותר
נכון. דמוקרטיה ישירה אינה באה ליצור אוטופיה. עדיין יהיו ויכוחים על נושאים ולפעמים, מה לעשות, יתקבלו החלטות שגויות. אך גם כיום מתקבלות החלטות שגויות. כאשר נציגינו מחליטים החלטה שגויה כלל הציבור משלם את המחיר. בדמוקרטיה ישירה הציבור ישא בתוצאות על החלטותיו הוא. שוב נדגיש כי ככל שיותר אנשים לוקחים חלק בהחלטה, הסבירות להחלטה שגויה פוחתת.

מה אם ההחלטה המתקבלת היא לא טובה?
אם האזרחים מגלים שהם אינם מרוצים מהחלטה שקיבלו, הם יעלו הצאה לבטל את אותה החלטה. ידונה עליה ובסוף יבחרו לבטלה. פשוט!

השיטה בפועל

כמה כל זה יעלה
הקמת התשתיות לדמוקרטיה ישירה תעלה סכום כסף אך סכום זה קטן ביותר אפילו בהשוואה לתקציב שנתי בודד של ממשלת ישראל. כל דיון והחלטה לא יעלה כסף רב.
יש לזכור שדמוקרטיה ישירה תבטל את רוב, אם לא כל, השחיתות, דבר אשר יחסוך מיליארדים מקופת המדינה. בסיכומו של דבר דמוקרטיה ישירה תביא לשגשוג כלכלי חסר תקדים.

האם השיטה לא תיתן כוח רב מידי לפרסומאים ואנשי תקשורת?
במידה מסוימת כן. אך ריבוי ערוצים ודעות יאזן כוח זה. כמו במשטר נציגים, גם בדמוקרטיה ישירה יש צורך בחופש ביטוי ובביזור השליטה על כלי התקשורת. חוץ מזה, גם בשיטה הנוכחית יש לפרסומאים וליועצי תקשורת כוח רב מדי.

אין לאנשים זמן לקחת חלק בהליך הדמוקרטיה כל הזמן
זה איננו קשה כפי שזה נראה. אנשים הקוראים עתונים וצופים בתוכנית אקטואליה כבר עשו את רוב העבודה. כעת כל מה שעליהם לעשות הוא לגבש עמדה (ולרוב הישראלים כבר יש דעה די מוצקה בקשר לכל דבר ועניין) ולצלצל למוקד ההצבעות. אם יש לאותו אדם יותר זמן הוא גם יכנס לאתר האינטרנט לחצי שעה, יקח חלק בדיון, וינסה לשכנע אחרים בדעתו.
בנוסף לכך, המערכת תווסת את עצמה. אם אנשים ירגישו שיש יותר מדי החלטות, הם יעבירו את ההחלטה לועדה שתחליט במקומם או תווסת את כמות ההחלטות לפרק זמן.

האם השיטה לא מסובכת מדי?
לא בהרבה. חיי היום יום של התושבים לא ישתנו. ההבדל העיקרי הוא שמיקום הציבור עובר מתחתית הפירמידת לראשה. הבדל נוסף הוא שהגוף הריבוני במדינה לא יכלול 120 חברים אלא מיליונים! מספר זה יבטיח שחוכמת ההמון תתגבר על רוב המכשולים העומדים בפני המדינה.

מה עם מיעוטים? כיצד שומרים על זכויותיהם?
כמו היום זכויות המיעוט מעוגנות בחוק. אם יועבר חוק או החלטה אשר פוגעים במיעוט, הוא זכאי לעתור לבית המשפט העליון, וזה רשאי לפסוק על פי כוחו. כמו כן זכויות יסוד יעוגנו בחוקי יסוד אשר יש צורך ברוב מיוחס וזמן דיון ארוך לשנותם.

מה אם בהצבעה יש רוב מקומי ומיעוט ארצי או להפך?
להחלטה ארצית יש חזקה על החלטה אזורית. כלל הציבור הוא זה שנותן את הזכות לקומץ בציבור לקבל את החלטותיו הוא. ובכל זאת, אם יש הצדקה לכך יכול ציבור מקומי לפנות לבית המשפט העליון לעירעור על החלטה ארצית.

סודות מדינה, חוץ וביטחון

אנחנו לא שווייץ
נכון, אנחנו מדינה קטנה מוקפת אויבים. אך אין זה אומר שבגלל זה נציגינו צריכים להיות מושחתים או שלא נוכל לקחת חלק בהליך הדמוקרטי יותר מפעם בארבע שנים, כדי לבחור את צוות המושחתים הבא.
שוויץ מנוהלת על ידי משטר נציגים, אך ישנם משאלי עם פעמיים בשנה בממוצע מזה יותר מ-150 שנה. העם השוויצרי לוקח חלק פעיל מאוד בשילטון. לא כך הדבר במדינות שסביבה. אותן מדינות אינם נהנות מהשגשוג השוויצרי. נקודה למחשבה: האם יתכן כי שוויץ נראת כמו שהיא נראת, לא בגלל הסביבה בה היא נמצאת, אלה בגלל שיטת הממשל שלה?

מה קורה במצב חירום?
לפי אחד המודלים אשר הצענו, תהיה ועדה למצבי חירום. תפקידה הוא לקחת את השלטון לידיה לתקופה קצרה, לפתור את אותו אסון ולהחזיר את השליטה לידי הציבור מהר ככל שניתן. כמובן שגוף זה כפוף בסופו של דבר לרצון הציבור ופועל מטעמו במצב הטכני בו אין באפשרותו למשול בעצמו.
 
כיצד ישמרו סודות מדינה וינהלו מלחמות?
נושאים הדורשים סודיות, כדוגמאת נושאי ביטחון מסוימים, יוחלטו על ידי ועדה המתנהלת בצורה סודית חלקית. אנשי הועדה יבחרו על ידי הציבור ויהיו נתונים לביקורת על ידי ועדה מבקרת שתפקידה הוא להביא לידי הציבור אי סדרים בתוך הועדה הסודית.
אם לדוגמא יחליט הציבור כי הוא רוצה במבצע צבאי הוא יעביר את החלטתו לאותה ועדה וזו תחליט על טקטיקה ספציפית, מועד תקיפה, הנשק הדרוש וכולי.