שחיתות
במדינה מודרנית הגובה מיסים ביעילות, כספי המיסים הרבים הם תמריץ לשחיתות שהנציגים אינם מסוגלים לעמוד בפניו. לכן, שחיתות היא מאפיין של משטר הנציגים נציגים ממש כמו הקלפי.

פופוליזם וחשיבה לטווח קצר
בגלל הרצון להבחר שוב פרוייקטים אשר מראים תועלת אחרי זמן קצר מועדפים על פרויקטים ארוכי-טווח. אם הפרויקט יצליח אחרי ארבע וחצי שנים, מישהו אחר עלול להפיק ממנו הון פוליטי. אם הפרויקט יגמר תוך זמן קצר מדי, לא יזכרו זאת בבחירות הבאות. כתוצאה מכך פרוייקטים גדולים וחשובים, אשר דורשים חזון וזמן נשימה ארוך, אינם מתחילים כלל. לעומת זאת פרוייקטים קצרי טווח, כמו תיקון כביש, נידחים למועד סמוך לבחירות.

חוסר אחריות אישית
נציגים אשר ביצעו החלטות שגויות, או היו אחראים מנהלית על מערכת ששגתה, אינם נדרשים לקחת אחריות אישית. לדוגמא, בזמן מלחמת המפרץ הראשונה חולקו לציבור מסכות אב"כ לא-תקינות. אף גורם, החל בצבא וכלה בשר הביטחון, לא נתן על כך את הדין. בענין אחריות אישית נסמכת המערכת על רגש הבושה של הנושאים בתפקיד. אמצעי זה אינו יעיל בחברה בה אנו חיים.
 
חוסר יכולת אישית
נציגים אינם נדרשים להוכיח כל כישורים שהם לתפקיד, פרט לכשרון להבחר. יתר על כן, לרוב ממונים נבחרי הציבור למשרות שאינן שייכות לתחום ההתמחות שלהם, בעקבות סחר סוסים פוליטי, או גרוע מכך, מתוך רצון לגרום להם לקשיים שיחבלו בסכוייהם בהמשך המאבק הפוליטי.
 
דיקטטורה של ארבע שנים
לציבור אין אפשרות להתערב בהחלטות הנציג או להחליפו במשך כל תקופת כהונתו. גם אם מאסו בו, הדחתו תיפול על שאר חברי הכנסת אשר יצטרכו להתאגד ולהביא לבחירות חדשות. כל זאת ללא התערבות הציבור.

הפגנות ולחימה למען חוקים
לגיטימי שבמשטר דמוקרטי יש לציבור את הזכות להפגין כדי לשכנע ציבור אחר בדעה מסוימת. אך לפעמים, גם כשיש רוב מוחץ בציבור למען רעיון מסוים, יש צורך בהפגנה כדי לשכנע את הכנסת. מגוכח הדבר שדרושה הפגנה בכדי לשכנע מאה עשרים איש בדבר הברור לכל. היה מספיק סקר כדי להבין זאת.

הודאה בשגיאות
קבלת החלטות נכונות מצריכה יכולת להבחין בין אמת לשקר, עיקר וטפל, ובעיקר את היכולת להסתכל על העבר ביושר ולהודות בשגיאותיך שלך. משטר הנציגים מעודד את הנציגים לאמץ מראית עין של אנשים חסרי שגיאות לחלוטין וכל פוליטיקאי אשר ינהג אחרת ימצא את עצמו בעמדת נחיתות מול מתחריו. מכיון שהפוליטיקאים אשר הגיעו לצמרת הם הפוליטיקאים אשר ניצלו כל זיז אפשרי בטיפוס הארוך מעלה אזי רוב הפוליטיקאים בצמרת השילטון יכחישו כל שגיאה בעברם. הכחשה גורפת זו של שגיאות היא כה ברורה עד כי ניתן להניח כי חלק מן הפוליטיקאים אף מכחישים את שגיאותייהם בינם לבין עצמם וכתוצאה מכך תהליך קבלת ההחלטות שלהם פגום. תוצאה נוספת היא שאף אם השכיל הפוליטיקאי להודות בשגיאותיו שלו בינו לבין עצמו הרי שאינו יכול לפעול לתיקון המצב שהרי כל פעולה שתיראה מנוגדת למעשיו בעבר תוכיח את טעותו, תחשוף את חוסר יכולתו להודות בשגיאותיו ברבים ואת חוסר כנותו בקשר לשגיאותיו ואף תסכן את מעמדו הפוליטי.

אילוצים קואליציוניים
משאבי המדינה מתחלקים באופן לא פרופורציונלי לגודל המפלגות השונות. לרוב מפלגות קטנות המנסות למכור את דרכם לתוך הקואליציה, יקנו על ידי בוני הקואליציה במחיר גדול יחסית לגודלן. אילוצים קואליציוניים אלו מונעים הסתכלות רחבה על בעיות המדינה והתקציב ומונעים מראש פתרונות ארוכי טווח. מאותו רגע חלק מתקציב המדינה משועבד לכללי המשחק הקואליציוניים, עוד לפני קבלת החלטות כלשהן.

תפקידים בקואליציה
במשטר נציגים אין לציבור יד בהחלטה מי מהמועמדים ישרת באיזה תפקיד, חוץ מראש הממשלה. כל זאת נעשה במהלך בניית הקואליציה תוך כדי מקח ומימכר. כדוגמא, עמיר פרץ, אשר הציג את עצמו כאיש חברתי לקח על עצמו את תפקיד שר הביטחון.

השפעה יתרה של בעלי הון
על מנת להבחר, זקוק איש הציבור לכסף רב. רוב הפוליטיקאים במדינת ישראל אינם אנשים עשירים מאוד, ולכן מחפשים כסף תחת כל עץ רענן. מכאן שאיש הציבור הוא המטרה האידיאלית לאנשי ענין אשר מחפשים חקיקה אוהדת, חוזים ממשלתיים או סתם קשרי שלטון שבהם יסחרו בשלב מאוחר יותר.

אוליגרכיה במסווה של דמוקרטיה
שיטת האופוזיציה / קואליציה, בדומה לשיטת הקטגור סנגור, מבוססת על ההנחה שההחלטות הרצויות על ידי הציבור ינבעו כתוצאה מקונפליקט בין השנים. כל צד ילחם עד חורמה בצד השני. אך בפועל שני הצדדים חברים האחד של השני ועושים עסקאות ביחד כששליחותם נשכחת.

נציגים ניתנים לשיחוד בקלות
בחברה מתועשת כשלנו, ישנם אנשים וגופים רבים שידם משיגה בקלות לשחד פקידי ממשל. אותו נציג יחשוב פעמיים לפני שיפסול קבלת השוחד. אם הוא יסרב אותו גורם עלול להפעיל את אותם משאבים נגדו.

יצוג יתר של בעלי אינטרסים
בעלי עניין ומשאבים יכולים, על ידי ניצול מנגנון הלוביזם, להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות בצורה בלתי פרופורציונית לגודלם באוכלוסיה ולפעמים בניגוד לאינטרס של רוב הציבור. לציבור אין את המשאבים להילחם על לב הנציג כמו אותם בעלי עניין.

שקרים הם חלק מהשיטה
פוליטיקאים מבטיחים הבטחות לפני תקופת בחירות, הבטחות אשר הם יודעים שלא יקימו. הציבור, בהיותו אופטימי מטבעו, מאמין לאותם שקרים, ומקווה שהפעם זה אמיתי. פוליטיקאי שלא ישקר יהיה בעמדת נחיתות מול פוליטיקאי מתחרה, אשר מבטיח גן-עדן עלי אדמות. לפיכך, גם פוליטיקאים ישרים נגררים לשקרי בחירות. לאחר שאותו פוליטיקאי עבר את "טבילת האש" שלו, הוא כשיר להמשך עבודה כאיש ציבור, אשר הוכיח את יכולתו לשקר ברבים בהצלחה. מעתה הוא יעשה זאת שוב ושוב.

הסתתרות מאחורי בעיות דחופות
מכיוון שלציבור ניתנת האפשרות לבחור רק פעם בארבע שנים, הוא יצביע באופן טבעי על פי הנושא הבוער ביותר באותה עת. שאר הנושאים, חשובים ככל שיהיו, נדחקים לשוליים. גם לאחר הבחירות אותן בעיות לא יטופלו באמתלה שיש לטפל בנושאים הדחופים באמת. הציבור יטה לסלוח על פרשיות שחיתות, החלטות לא צודקות וכדומה, כל זמן שהנציג יודיע שזה לטובת הנושא המרכזי.
דוגמא ברורה היא הנושא הביטחוני בארץ. קשה מאוד לקדם נושאים אחרים, כמו חברה, אקולוגיה וכלכלה, כל זמן שהנושא הביטחוני עומד בראש סדר העדיפויות.

השיטה משחיתה
גם אם המועמד הוא צדיק גמור ומטרותיו טהורות, עם כניסתו לתפקיד כנציג הוא יאלץ להתפשר ולבצע עסקאות עם הקולגות שלו בפוליטיקה ומחוצה לה, דבר אשר יוביל בהכרח לשחיתות.

חוסר חזון 

נראה, והעדויות בשטח מחזקות טענה תיאורטית זו, כי המנהיגים המצליחים לפלס דרכם להנהגת משטר נציגים הם אנשים בעלי יכולת אינטלקטואלית מוגבלת ולכן בעלי חזון מוגבל שכן חזון ארוך טווח מונע בדרך כלל מראיה פילוסופית כוללת המכילה פילוסופיה פוליטית, כלכלית וחברתית ומונעת ממסקנות ועובדות ממדעי הטבע. חסרון זה של שלטון הנציגים נובע ככל הנראה מחוסר התאמת הדרישות לתפקיד שהרי דרישותינו בפועל מן המנהיגים בשלטון נציגים הן היכולות לפלס דרך בפוליטיקה מפלגתית אפורה ולאורך שנים וכנראה שדרישות אילו לא עולות בקנה אחד עם הראיה הפילוסופית הרחבה שהצגנו.

חוסר יכולת קבלת החלטות מרחיקות לכת
המציאות אינה מתנהגת לפי גחמותינו ולעיתים דורשת החלטות מרחיקות לכת שמטבען מכילות יסוד של סיכון. מחלה כרונית של שלטון הנציגים היא העובדה כי האיזונים והבלמים אשר הצבנו על מנת לרסן את מנהיגינו ולמנוע החלטות קאטאסטרופאליות הם הם הגורמים לכך שהחלטות מרחיקות לכת לטובת הציבור לא יתקבלו. אין אפשרות לרפא מחלה כרונית זו של שלטון הנציגים שכן ריסון מובנה זה של המנהיג הוא חלק אינטגרלי של שיטת השילטון.

שיטת המפלגות
בנוסף לעובדה ששיטת המפלגות היא ראי לתחלואיה של הנהגת המדינה, שיטה זאת יוצרת חיץ בין הציבור לפוליטיקה הגבוהה ומונעת ממנו לקחת בה חלק. המפלגות הן שיטה של האוליגרכיה הקיימת לסנן אנשים לא רצוים מבחינתה מלהשתתף מפוליטיקה, ובמיוחד אנשים ישרים מדי ואידיאליסטים.
שיטת הנציגים יוצרת מצב בו הנציג ימנע משינויים ופרויקטים גדולים מדי, שכן הם יזעזעו את המצב הקיים במפלגה. המפלגה, בהיותה גוף המונה הרבה חברים בעלי אינטרסים שילטוניים, היא גוף הנמנע מסיכונים. גם אם התמזל מזלו של הציבור והמנהיג הנבחר מוכן לקחת סיכונים, מפלגתו שלו תרסנו, תלחם בו ואף תוקיעו. כדוגמא, אהוד ברק, אשר ניסה לבצע מהלכים מדיניים מרחיקי לכת ללא התיעצות עם מקורביו הוקע מהמערכת הפוליטית.