דמוקרטיה ישירה היא שיטת משטר, בה כלל הציבור הוא הריבון והשליט במדינה. בשיטה זו יכול כל אזרח להשתתף בפועל בניהול עניני המדינה. ניהול זה כולל חקיקת חוקים, קבלת החלטות ופיקוח על מנגנוני הביצוע והמשפט. בניגוד לשיטה הנהוגה כיום, בה נציגי העם מקבלים ההחלטות, בשיטת הדמוקרטיה הישירה כל בעלי זכות השלטון לוקחים חלק בקבלת אותן החלטות.

 

מבחינה טכנולוגית הבשילה הקרקע לישומה של הדמוקרטיה הישירה. כלים טכנולוגיים כמו האינטרנט, הכבלים והטלפון מאפשרים היום בניית מערכת, שתאפשר למיליונים להתדיין והצביע במהירות, בזול, וללא חשש מזיופים.

 

דמוקרטיה ישירה אינה אנרכיה ושלטון החוק בה נשמר ואיתו גם רשויות אכיפת החוק, כמו המשטרה ובתי המשפט. ההבדל הוא שהניהול והפיקוח על רשויות אלו עובר לידי האזרחים.

 

בדמוקרטיה ישירה נשמרים חוקי היסוד אשר קשה לשנותם ואשר מבטיחים זכויות אזרח בסיסיות ומגנים על מיעוטים מפני דיקטטורה של הרוב. חוקי יסוד אלו הם חלק ממנגנוני איזונים ובלמים אשר נועדו להגן ולאזן את הציבור בצעדיו הראשונים בשיטת שלטון זו.

 

בדמוקרטיה ישירה חופש הביטוי והעיתונות נשמרים ואף מתעצמים. חופש הביטוי וכלי התקשורת מהווים מרכיב חשוב בהצגת הצעות החלטה ודיונים עליהם. עם הופעת האינטרנט וביזור השליטה על תכנים אין עוד אפשרות שליטה מלאה של בעלי הון על כל אמצעי התקשורת.

 

על מנת למנוע ריבוי הצבעות ניתן להשתמש במגוון מודלים המשתמשים באחוז חסימה על מנת לודא כי רק ההחלטות החשובות ביותר יועלו לדיון והכרעת הציבור. שאר הנושאים יטופלו בידי עובדי ציבור, נבחרים או עובדי מדינה, הסרים למרותו. במידה וההחלטות של אותם ביורקרטים אינן עולות בקנה אחד עם רצון הציבור, רשאי הציבור לבטלן ולהכריע בנושאים בעצמו.